בן עפיפה וחסן. סלאמה נולד ב-1914 בהר הדרוזים בסוריה. הוא עלה ארצה ב-1928 והצטרף לקיבוץ בית אלפא כילד חוץ. את השכלתו, את השפה העברית ואת הידע בהיסטוריה רכש בהיותו בקיבוץ.

בשנת 1941 גויס סלאמה לשירות הצבאי הבריטי, הוכשר כנהג ושימש כנהג של קצין בריטי בכיר.

סמוך למועד גיוסו לצבא הבריטי נשא סלאמה לאישה את נאיפה, הם התגוררו בסמיע ועם השנים נולדו להם שלושה ילדים. עד מהרה הוא היה לאחד מנכבדי הכפר. מכריו מעידים שהיה אדם נוח וסבלני שאהב לעזור לזולת, ואם היה צורך היה מוכן להתחלק במזונו עם שכנו ועשה זאת באהבה.

עם קום המדינה שוחרר סלאמה מהצבא הבריטי והשתייך באופן זמני לארגון אצ"ל. הוא השתתף במבצעים רבים, שאחד מהם היה באזור הגבול הסורי. באחד המבצעים נפצע, הובא לביתו כשגופו נקוב מכדורים ורק לאחר סדרת טיפולים התאושש מהפציעה.

ביוני 1953, בהיותו כבן ארבעים, התגייס סלאמה למשמר הגבול ונשלח לקורס נוטרים בבית הספר הארצי של המשטרה. בסיומו הוא הוצב לשרת כנוטר בנפות מג"ב השונות. במרוצת השירות הועבר לשרת באזור סאסא ושימש כנהג לוחם. במסגרת תפקיד זה עבר קורס נהיגת משאיות משוריינות.

ב-1954 נפצעה אשתו של סלאמה בהתמוטט עליה קיר בטון והפכה לנכה, מרותקת למיטה. כל עול המשפחה – חינוך, גידול הילדים – היה עתה באחריותו. עם כל האחריות והעומס שנפלו עליו הוא לא נשבר. פרנס ודאג למשפחה, ובמקביל המשיך לתרום את חלקו בשמירת ביטחון המדינה.

ביום 4.4.1963, בעת שסלאמה נסע בכביש חוסן-מעונה בדרכו ליחידתו, הוא התנגש במשאית, התהפך לתעלה בצד הדרך ונהרג. איתו נהרג שוטר נוסף. בן ארבעים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בסמיע.