בן ג'והרה וטלאל. נולד ביום 9.9.1979 בכפר הדרוזי פקיעין, בן בכור להוריו. אחריו נולדו אחיו נסים ואחותו אלחאן. למד בבית- הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בפקיעין. אהב מאוד ספרות ושירה בשפה הערבית, קרא הרבה וכתב הרבה חיבורים ושירים.

כבן בכור זכה טליע בפינוקים רבים מכל בני המשפחה, אך נותר ילד ביישן, צייתן ונעים הליכות. גם אם ספג עלבונות ידע לוותר ולסלוח, והיה אהוב על כל סובביו. מגיל צעיר היה אדם רציני שלא התעניין בנושאים קלי הערך שעניינו את בני גילו, אלא היה בוגר בנפשו ובדעותיו. טליע התייחס לחיים בעולם הזה כאל תחנה קצרה, ובני משפחתו מאמינים שהרגיש כי לא יאריך ימים.

טליע אהב מאוד ספורט, ובעיקר עסק בפיתוח הגוף. הוא התאמן במכשירים בביתו, וכן היה מנוי עד גיוסו בחדר הכושר ובבריכה של כפר ורדים, הסמוך לפקיעין.

משסיים טליע את לימודי התיכון, התברר כי חלה טעות ברישומי משרד הפנים והוא לא נקרא להתגייס. הוא התעקש, ניגש ללשכת הגיוס מיוזמתו והתנדב למשמר הגבול. בינתיים, עד שיוסדר עניין הגיוס, דחה הצעות לעבודות קלות שהוצעו לו ועבד בבניין, ובעוד עבודות פיזיות מפרכות.

בחודש מרס 2000 התגייס טליע לצה"ל, וכפי שביקש הגיע למשמר הגבול. הוא החל טירונות, השתלב היטב בצבא ואף תיכנן קריירה צבאית בהמשך דרכו.

ביום 9.6.2000 נפל טליע בעת שירותו והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בפקיעין. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

מנחמים רבים הגיעו להלוויה, ובימים שלאחר מכן לבית המשפחה. המשפחה הופתעה ממספר האנשים שבאו, ורק אחרי מותו של טליע למדו הוריו על מידת האהדה שלה זכה בנם, ועל כך שבצניעותו ובנועם הליכותיו היה חבר טוב לאנשים רבים מאוד, מבוגרים וצעירים.

ביום הזכרון לחללי צה"ל, כמה חודשים לאחר מות טליע, הועלה זיכרו וזכר כל בני הכפר שנפלו. נציג מועצת הנוער נשא דברים: "בנופלם הם הגשימו את הערכים הנעלים והקדושים ביותר של הקרבה עצמית. אכן, אתם טמונים באדמה, אך זיכרונכם יישאר לעולם במחשבתנו ובלבנו. זיכרכם היום מגלה לנו את המימד האמיתי ואת המשמעות הברורה ביותר ליום העצמאות, כי בזכותכם אנו חיים היום במדינה בכבוד, בגאווה ובראש זקוף."