בן רביעה וסלמאן. נולד בשנת 1951 בכפר הדרוזי דאלית אל-כרמל. ג'האד, בן למשפחה דרוזית ענפה, שלה עשרה ילדים, סיים את בית-הספר היסודי בכפרו ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון 'אורט' בעוספיא. בתקופת לימודיו היה חבר בתנועת הצופים, פעיל בגדנ"ע ועסק בספורט במסגרת נבחרות מקומיות. ג'האד גילה נטיות לספרות ואמנות ולעבודה ציבורית. הוא היה בעל תודעה ציבורית מפותחת ועסק בפעילות ציבורית במסגרת ההסתדרות הכללית והמועצה המקומית. כן היה פעיל ב'בית הגפן' בחיפה – ארגון לאחווה יהודית-ערבית.

ב-1969, לאחר סיום לימודיו התיכוניים, התגייס ג'האד לצה"ל ושירת החיל הכללי, הרגלים ובמשמר הגבול עד שחרורו ב-1972. לאחר-מכן עבר למשטרת ישראל וסיים בה את שירותו ב-1978 בדרגת מפקח במשמר הגבול. אותה שנה עבר לשירות קבע בצה"ל, בדרגת סגן. ב-1980 סיים קורס מפקדי פלוגות ושירת שנתיים בתפקידים מיוחדים בלבנון. כעבור חודשים אחדים עבר לשירות קבע במינהל האזרחי בנפת שכם וב-1984 קיבל תפקיד מבצעי ברצועת עזה, שם שירת עד אפריל 1990. ג'האד הוערך כקצין מעולה, הגיע לדרגת רב-סרן ותפקידו האחרון היה סגן מפקד נפת עזה.

ג'האד חלה במחלה ממארת וביום 10.4.1990 נפל בעת שירותו. קברו נכרה בבית-הקברות הצבאי בעוספיא. בן שלושים-ותשע היה במותו. השאיר אחריו אישה – פאיזה, שני ילדים – דליה וכרמל, הורים ועשרה אחים ואחיות – אקאבר, פואד, יחיא, ח'דר, וופא, סאמר, ג'וואהר, דורה, נימר וספא.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו, בין השאר: "רס"ן ג'האד שירת את מדינת ישראל במשך שנים בנאמנות ובמסירות… במהלך שירותו במשמר הגבול, לאורך גבולות המדינה, בגבול הצפון, ביו"ש וברצועת עזה… תרם רבות לביטחונה ולקיומה של המדינה. בתפקידו האחרון כסגן מפקד נפת עזה הפגין נחישות ואומץ-לב במאבק באלימות שפרצה במהלך ההתקוממות. מאידך-גיסא הפגין ג'האד רגישות ואצילות-נפש בטיפול בבעיות היום-יום של האוכלוסייה. רס"ן ג'האד היה מסוג הלוחמים, שאויבים רבים לא יכלו להכניעו ורק מחלה חשוכת מרפא, שניסה ללחום בה בכל כוחו, הצליחה להכניעו. מותו הינו אבידה קשה לכם, לנו ולמדינת ישראל".

לאחר מותו הוענקה לרס"ן ג'האד תעודת הוקרה מטעם ראש אכ"א.