בן אמירה וחוסיין. יוסף נולד בכפר מגאר בגליל ביום 27.12.1971. אח של פריאל, ויולה, וסים, שירין ונסרין.

יוסף, ילד שקט ואהוב, גדל במגאר והתחנך בבתי הספר ביישוב. הוא היה תלמיד טוב שאהב ללמוד, וסיים בהצלחה י"ב כיתות בתיכון המקיף המקומי. מעבר לשעות הלימודים היה יוסף חניך פעיל בתנועת הצופים, וכן הירבה לבלות וליהנות עם חבריו הרבים.

בשעות הפנאי אהב יוסף לשחק כדורגל, ובייחוד אהב את הטבע – בני המשפחה סיפרו עד כמה התחבר לטבע, ועד כמה אהב לשוטט בסביבת מגוריו הכפרית.

בתום לימודיו התיכוניים התגייס יוסף לצה"ל ושירת בחיל התובלה. חלק ניכר משירותו עבר עליו בדרום לבנון, ברצועת הביטחון שהייתה בשליטת ישראל אחרי מלחמת לבנון הראשונה, ומפקדיו ציינו אותו לא פעם לשבח על מאמציו ועל תרומתו ליחידה.

אחרי שחרורו משירות סדיר החליט יוסף להצטרף למשטרת ישראל. ביום 20.8.1995 הוא התגייס למשטרה, עבר קורס שוטרים והחל בשירותו.

בשנת 1998 יוסף נשא לאישה את אסיל. בני הזוג גרו בכפר מגאר. במחצית 1999 נולד לזוג הבן הבכור תאאר, לילה נולדה בסוף 2003 ונור נולד ב-2013.

יוסף שירת בנאמנות במרחב שומרון של המשטרה. עם השנים התקדם והגיע לדרגת רב-סמל בכיר. הוא היה עמית אהוב על חבריו השוטרים, כפי שסיפר חברו לשירות: "עבדנו רבות יחד ובילינו שעות ארוכות בניידת, שהיוותה בית שני עבורנו ובה ניהלנו שיחות אישיות על משפחה, חברים ושאיפות. תמיד הייתה לך דעה, בכל נושא ונושא, לטוב ולרע. זוכר אני את התדרוכים השכם בבוקר, כשהיית מכין לעצמך כוס קפה מר ללא סוכר בכוס הזכוכית ששמרת בארונך, ותמיד כשהיינו קרועים מעייפות – היית זורק איזו בדיחה או הגיג. והיינו מסתכלים זה על זה במבט של 'מה הוא רוצה מאיתנו בשעה כזאת', אך לאחר שהיית טורח להסביר למה התכוונת בבדיחות ובהערות הציניות היינו מתגלגלים מצחוק, ומתחילים את היום עם חיוך רחב על שפתותינו".

במהלך שירותו יוסף הצטיין לא פעם בפעילויות שונות, בין היתר הציל חיים כאשר פגע במחבל במהלך היתקלות ביום 12.12.2001. על קירות ביתו תלתה רעייתו תעודות הערכה שקיבל ממפקדיו במשטרה וממפקדי צה"ל שעבד לצידם, ביניהן תעודת הערכה ממפקד חטיבת אפרים ותעודת הערכה מניצב איילון, מפקד מחוז ש"י של המשטרה.

בשנת 2009 החליט יוסף לשלב בשירות לימודים אקדמיים. הוא למד בשלוחת צפת של אוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 2012 סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד וקיבל תעודת בוגר אוניברסיטה.

מעבר לשירות יוסף הירבה לעזור בכל צורך ולכל אדם ביישוב מגוריו, ואף נהג להתנדב לפעילויות שונות. בעיקר התנדב לפעול בבתי הספר.

יוסף נפל בעת מילוי תפקידו ביום 21.8.2013, אחרי מחלה. בן ארבעים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במגאר. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים, ארבע אחיות ואח.

ספד ליוסף ראיד, חברו לשירות: "הכרתי את יוסף כאשר הגיע ללשכת התנועה. ראיתי בחור שקט, מסודר, חייכן ורציני. מהר מאוד התחברנו וראיתי את האדם שבו … החבר אשר עזר מכל הלב בשעת הצורך, החבר שחלק עם עמיתיו את שמחתם ואת כאבם. והיום כולנו כואבים את הפרידה ממנו, לא מאמינים שזה קרה … בכל מקום בעבודה הזיכרון מתעורר, ומקשה עוד יותר להאמין שהוא לא איתנו. ידעתי יוסף כמה שאתה אדם מאמין וטוב, ולכן אני בטוח שאתה כבר בגן עדן, כי לשם אתה שייך. אם לסכם את התקופה איתך אני אומר שזו הייתה תקופה יפה מאוד בחיי, שחלפה מהר. בזכותך יוסף למדתי להכיר משפחה חמה מאוד ואוהבת, משפחת סאלח המצומצמת והרחבה. מבטיח לך חבר שאהיה לצד המשפחה בכל אשר ירצו, בכל עת".

חבר נוסף לשירות ספד: "הוכינו קשות לשמע הידיעה הנוראה מכול כי כוחך לא עמד לך עוד, ונכנעת למחלה הנוראה ועזבת אותנו המומים וכואבים לעולם שכולו טוב. נקווה כי הגעת לגן עדן ופגשת את חברינו ליחידה … ואתם יושבים למעלה ומסתכלים עלינו ובטוחים שאנו ממשיכים את דרככם ביחידה, וממשיכים לעשות הכול על מנת לשמור על הבית והמשפחה שנקראת את"ן שומרון. לעולם לא נשכח ולא נחדל לזכור אותך".

לאתר יוטיוב העלו אוהביו של יוסף סאלח סרט לזכרו, ובו תמונות רבות מרגעי אושר משפחתיים ומן הקריירה המשטרתית העשירה שלו.