בן הדיה ונעמאן, נולד בכפר יאנוח ביום 1.1.1975, בן שני מתוך תשעת ילדי המשפחה, הנמנית עם העדה הדרוזית. מאהר למד בבית-הספר היסודי בכפר הולדתו ובבית-הספר התיכון מקיף 'מרכז הגליל', שם סיים את לימודיו בציונים גבוהים ותעודת בגרות מלאה. מאהר היה פעיל בתחום הספורט, והיה עוזר מאמן 'הפועל' בכפר. כמו כן הקדיש שעות לעבודה ציבורית. עם סיום לימודיו התקבל לעתודה האקדמית באוניברסיטת חיפה. מאהר סיים שנת מכינה באוניברסיטה, אך המצב הכלכלי במשפחה לא איפשר את המשך לימודיו, הוא נאלץ להפסיק את הלימודים ולהתגייס לשירות סדיר.

מאהר התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1993 ובתום אימוני הטירונות הוצב לשירות כשקמיסט בחוות השומר באילניה. מאהר השתלב במהירות, הועלה בדרגה ושירת כנגד המשמעת בבסיס. עם סיום שירות החובה והשחרור מצה"ל, באוקטובר 1997, ביקש מאהר להמשיך בשירות קבע. מפקדו, מישקה לוי, המליץ עליו לשירות בצבא הקבע וכך כתב במכתב ההמלצה: "בראיון שלי עימו בקיבוץ, נתקלתי בחייל בריא פיזית עם השכלה רחבה, המוכן לעשות הכל כדי לחתום קבע ובכל תנאי ומוכן לצאת לקורס קצינים מפאת הנתונים שלו. לכן אני ממליץ בחום להפיק ממנו ומהרצון שהוא מפגין, במיוחד כשמדובר בבן העדה הדרוזית". בחודש מאי 1998 הצטרף מאהר לשורות צבא הקבע כנגד תחזוקה בבה"ד 13 של המשטרה הצבאית. בתיאום עם מפקדיו, המשיך מאהר בלימודי ערב של טכנאות טלוויזיה ווידאו במכללה לטכנאי שירות בחיפה, שהחל בהם טרם גיוסו, שם הכירוהו הכל כתלמיד חביב ואהוד על כולם.

ביום 1.9.1998, בדרכו לבסיס לאחר חופשה מאושרת, עלה סמ"ר מאהר על טרמפ מהכפר לכיוון נהריה. בדרך, סמוך לצומת אושרת, אירעה תאונת-דרכים. מאהר ונהג המכונית שנסע בה נהרגו במקום. בן עשרים-ושלוש היה מאהר בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית- העלמין המשפחתי בכפר יאנוח. הותיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות – בהגאת, סאהר, נאאל, בהג'ה, אכמאל, רנא, עפיפה ועזאת.

רס"ן איל, מפקדו הישיר של מאהר, כותב עליו: "מאהר תיפקד בצורה מצוינת, ללא בעיות משמעת, ושימש כדוגמה אישית לחייליו. היה בעל יחסי אנוש מעולים, וביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר. הוא אהב את הצבא מאוד והדבר התבטא בדרך פעולתו. היה בעל מוטיבציה גבוהה להצליח בצבא, להתקדם ולתרום."

מאהר מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד.