בן אסתר ומעדה. נולד ביום כ"ג בחשוון תשכ"ד (10.11.1963) בבאר שבע. את לימודיו היסודיים עשה בבתי-הספר 'בן-צבי' ו'נירים' בבאר שבע. הוא המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים בפנימיית 'בויאר' בירושלים ובמגמה הריאלית בבית-הספר התיכון המקיף א' בבאר שבע.

אביו, בן העדה הדרוזית, נשא אישה יהודיה, ולמרות היות האם יהודיה גדלו הילדים והתחנכו כדרוזים, תוך הזדהות מלאה עם בני עדתם הדרוזית. אביו נפטר בשנת 1983. טרם גיוסו לצה"ל יצא עדאל לטיול במצרים.

באמצע חודש נובמבר 1981 גויס עדאל לשירות חובה בצה"ל. הוא עבר טירונות לוחמי חי"ר ושובץ כמתורגמן בחיל המודיעין. הוא השתתף במלחמת שלום-הגליל, וקיבל את אות שלום-הגליל. מפקדיו העידו עליו כי היה אדם מבריק, שאהב לעזור לאחרים. בהליכותיו הנעימות הקסים את חבריו ואת פקודיו כאחד. זמן-מה לאחר שחרורו מצה"ל החל את לימודיו בטכניון.

ביום 9.9.1988 נקרא לשירות מילואים ביחידתו ובמהלכו, ביום כ"ה בתשרי תשמ"ט (6.10.1988), נפל בעת מילוי תפקידו. בתאונת-דרכים שאירעה ליד קיבוץ ניר-עם נפגע עדאל ונהרג. הוא הובא למנוחות במג'דל שמס. הותיר אחריו שלוש אחיות – סוהילה, דוניה, ולורנס.

אחותו לורנס כתבה בשנת 2008 פואמה לזכרו בשם: –
"השמים בכו יחד איתי"

לא הייתה זריחה שעברה,/ לא הייתה שקיעה שדעכה,/ לא הייתה עונה שחלפה, שלא היית במחשבתי ונשמתי./

לבי זולף דם מגעגועי אליך,/ נשמתי בוכה על שהיא עוברת במסע חיים זה בלעדיך./ כאבי גדל עם כל רגע שלא במחיצתך.

במשך עשרות השנים האחרונות בלעדיך,/ ידענו רגעים נשגבים./ השתוקקנו לחגוג רגעי אושר והישגים עימך./ אמרנו: ״הלוואי שהיית כאן עימנו״./ היו גם רגעים שחשנו בדד,/ הזדקקנו לחוזקך ותמיכתך./ השתוקקנו לחוכמתך שהייתה אדירה משנותיך.

למחרת בבוקר ,לאחר שטמנו אותך במקום מנוחתך,/ משפקחתי עיני, בעודי מנסה לחזור להכרה,/ שמעתי את נשמתי בוכה בנהי חרישי./ חשתי שהתעוררתי מחלום בלהות./ מה קורה? – הייתי עדיין מבולבלת …/ ואז הבנתי,

אחי הפעוט הלך,/ עאדל הלך, אינו עמנו עוד./ הלך לנצח, אחי היחיד הלך.

ברגעיו האחרונים, הוא היה שם בדד./ שלומות לא נאמרו./ אחי היחיד הלך לעולמים./ רק אלוהים יודע לאן?/ למה? למה? רק אלוהים יודע.

עאדל, במשך עשרות השנים האחרונות,/ התייפחתי יחד עם השמיים. / הדמעות ניגרות על לחיי/מחפשות נשמה צעירה,/ נשמה שעזבה אותנו בטרם עת. / יותר מדי מוקדם.

כל שנה, לאחר יום הולדתך,/ אנו תוהים; איך זה יכל להיות אם היית עדין בחיים?/ כיצד יכולת להיות כיום, ואיכן הינך?/ מי יכלה להיות אהבת חייך, אם ילדיך?/ כיצד יכלו להיות החיים עמך?/ הצלחותיך בעולם ההנדסה?/ מי ואיכן יכל להיות מר עאדל עטא כיום?/ בעשירי בנובמבר, בכל שנה,/ אנו חוגגים את יום הולדתך./ אלוהים! עצם המחשבה על כך מרומם את הרוח!

בעולם המלאכים, כשהינך הולך, נשמתך היא חסרת גיל./ הנשמה סופרת את שנותיה מעבר לגבולות הזמן והמקום./ לעולם לא נדע, אם באמת היית צעיר./ עבורנו, עם מגבלותינו האנושיות,/ כאב עזיבתך בגיל כל כך צעיר, הוא עדיין מעל ומעבר לכוח הסיבולת.

חיים שלפתע נגדעו באיבם,/ חיים בראשית התהוותם./ כל עשרים וחמש השנים שחיית/ התמקדו בעבודה קשה ובנחישות. / הכנה לקראת העתיד המבטיח שחלמת עליו,/ אך, מעולם לא זכית לו.

אלוהים הטוב סלל נתיב אחר בשבילך./ הוא הביאך לעולמנו/ כשהשיב לתפילות אבינו ואמנו. / נשלחת אליהם בשבילם./ היית מנחתם, מנחה שהתחלקנו בה עימם,/ אך רק לזמן קצר./ כשהם הלכו, הלכת בעקבותיהם.

בכל בוקר, בפסיעתי על השביל המוביל למקום עבודתי,/ עיני בוהות בשמים הכחולים, בפרחים והצמחים היפים, בצבעם הבוהק והמקרין, / בריחם המתוק המושך דבורים מרחפות./ בציפורים העפות בשובבות ומקניטות האחת את השנייה / וצוללות בשלוליות מים קטנות./ יופי מדהים זה, שלמות הטבע הזאת,/ יחד עם הערכה לפשטות חיי היום יום,/ מחזירים אותי אליך./ ואני מהרהרת, אם רק חיית עוד יום נוסף/ להנות ממנחות אלה./ להנות מיופייה של בריאת אלוהים,/ מיופייה של יצירת האומנות הצבעונית.

ולפתע ארובות השמים נפתחו/ והשמים בכו יחד איתי, / מטר עז נתך ארצה. / אך שטף דמעותי געש ופרץ מליבי/ נמהל בגשם שהרווה את האדמה.

עאדל,/ לעיתים אהרהר,/ הייתי נותנת את חיי בעבור רגע אחד נוסף/ בו הייתי יכולה לשמוע את קולך/ את חוכמתך, וצחוקך-/ את ההילה המקרינה מחיוכך./ אלו רק יכולתי ולו רק פעם אחת נוספת/ לראות את ניצוץ האור בעיניך העמוקות, / לחזות ביופיך, בזקיפות קומתך הרמה והגאה./ עוצמתך כחוזק עצי ארז הלבנון./ אילו רק יכולתי לשמוע את קולך שוב, /אילו רק יכולתי לשמוע את פעימות ליבך/ …ולו רק לרגע נוסף.

עאדל,/ לא חווית את האביבים שהגיעו וחלפו להם./ לא חווית עונות שבאו והסתיימו./ לא חווית את פלאי קידומי הטכנולוגיה,/ טלפונים ניידים ומחשבים מתקדמים / המאפשרים לשוחח ולצפות באהובך ממרחקים./ נחיתה על מאדים והחזרת דוגמיות לארץ./ ממשלות שעלו ונפלו, באו וחלפו/ והחיים עדיין נמשכים…

אז למה אחי הלך?/ הוא הלך למקום בו נשמתו הייתה צריכה/ להשלים תפקיד אחר./ היא עברה את כל הבחינות והאתגרים/ כעאדל עטא, הבן של אסתר ומעדה. / בחייו הקצרים האלו השלים את כל המשימות./ משימות שהגורל הטיל עליו./ הוא סיים שלב זה במהירות ובהצטיינות,/ כפי שהיה בכל תחומי חייו./ בחוכמתו ובטוב ליבו הוא הרווה את העולם./ בשנינותו ובצחוקו, מילא אותו באושר./ הוא היה נבון ומהיר קליטה./ מימש את בינתו. / איש אשכולות ישר והגון למופת. / תמיד סייע לכל, הקשיב, עודד, / נתן, תמך ללא  צפיה לתמורה. / משימתו בחייו הושלמה./ הוא נשלח לתפקידו הבא, למבחנו הבא…

לא היה לנו מספיק זמן איתך עאדל./ אתגרינו של סבל והתמודדות עדיין נמשכים./ אך, אנו מקבלים את צו האלוהים./ ברי-מזל היינו שחלקנו מסע חיינו זה עימך. / חצית את נתיב חיינו בה שיתפנו את ילדותינו/ בקן הקטן, הפשוט והאוהב של הורינו.

עאדל,/ אילו רק ידעת/ כמה כואבות היו השנים שחלפו. / כשבמסע זה צעדנו בלעדיך,/ היית עימנו בכל פסיעה שבדרך./ אהבתנו אליך עדיין חיה./ אתה כאן עימנו חי על פני היקום./ נושא שם אחר, שוכן בגוף אחר,/ משפחה חדשה ואתגרים נוספים,/ בחינות חדשות שהחיים נוטלים עליך./ אך לגבנו הינך אותה נשמה/יקרה ואהובה…

עאדל,/ אלו יכולתי, הייתי נותנת עולם ומלואו/ רק עבור שנייה אחת נוספת,/ להביט בעיניך העמוקות/ לאחוז בידך,

ולו רק לפעם האחרונה/ ולומר שלום לעד.

עאדל, / לעולם לא אשכחך,/ עד יום חיי האחרון./ אחי הפעוט, שאלוהים יברך את נשמתך האהובה/ באשר הינך… תפילתי לאלוהים, / שיברך את כל האנשים שאהבת והשארת אחריך/ וישמור על כולנו.

"ה' נתן וה' לקח".