בן דונייה ואסעיד. נולד ביום 17.6.1966, בכפר עוספיה. בן לעדה הדרוזית, למשפחה בת עשרה בנים ובנות. ופא היה ילד עליז ושובב, תמיד בפעילות, כולו שמחת חיים ומשובת נעורים. גדל והתחנך בכפרו. למד בבית-הספר היסודי והמשיך במגמה לחשמל בבית-הספר התיכון "אורט", בו סיים את לימודיו בהצלחה עם תעודת בגרות. החל מגיל שתים עשרה, בכל שנה, בחג הנביא שועיב, נהג ופא לעלות ברגל מעוספיה לקבר הנביא בקרני חיטין שליד טבריה, דבר המעיד על אמונתו הרבה וכושרו הגופני המעולה. ופא עסק בפעולות ספורטיביות, שיחק כדורגל בנבחרת הנוער של עוספיה והדריך נוער במסגרת התנועה ובגדנ"ע. נער סקרן היה ושאף ללמוד ולהבין בתחומים רבים ומגוונים, החל מספרות ושירה ערבית ועד למדעי החיים. ופא ניחן ברגישות גבוהה לאסתטיקה שבאה לידי ביטוי בטיפוח ביתו ובעיצוב חדרו. הוא אהב מאוד להאזין למוסיקה ולרקוד, אך יותר מכל אהב לצלם, ואכן, השאיר אחריו מאגר גדול ויפה להפליא של תצלומיו. יותר מכל, אפיינה אותו העזרה לזולת, הוא הרבה לעזור לאחרים, לתמוך ולעודד. חברים רבים היו לו משום שניחן בחוש הומור והשרה סביבו אווירה נעימה.

בשלהי יולי 1984, גויס ופא לשירות חובה בצה"ל והתנדב לחיל הרגלים, ליחידת הצנחנים. עם סיום הטירונות הקרבית יצא לקורס להפעלת נגמ"שים, משם המשיך באימון מתקדם ונשלח להרחבת הכשרתו הקרבית בקורס מ"כים חי"ר. ופא סיים את מסלול הכשרתו כלוחם קרבי, קיבל דרגת רב"ט, והוצב כמדריך כושר קרבי. במחצית אוגוסט 1987, סיים את שירותו הסדיר. בתעודת השחרור נכתב: "מהיר תפיסה, מקפיד על סדר וניקיון ובעל יכולת עבודה עם אנשים". בשנת 1988 הצטרף אל שורות צבא הקבע, נשלח לשרת כנגד משמעת ובהמשך היה לחוקר במתקן כליאה.

לאחר שחרורו מצבא הקבע, החל ופא את לימודיו במכינה בבית-הספר להנדסאים בחיפה והמשיך במגמת חשמלאי-בניין. במהלך לימודיו התארס להנאדי ובסיוע הוריו החל בבניית בית פרטי גדול. בשנת 1991 נישאו השניים. שנה לאחר מכן איבד ופא את אביו בתאונת דרכים. תקופה קצרה לאחר מכן נולדה בתו הבכורה, עינאב. ופא היה אב אוהב ומסור מאוד. עם תום לימודיו, ולאחר שהוכשר כחשמלאי מטעם חברת החשמל, החל לעבוד בחברת החשמל בחיפה. הוא הספיק לעבוד שם כשלושה חודשים בלבד. לא היה מאושר ממנו כשנודע לו שאשתו הרה בשנית ונושאת בת. הוא חיכה בקוצר רוח להולדת בתו השנייה, אולם, לרוע המזל, לא זכה לכך.

ביום 29.8.1993, נקרא ופא לשירות מילואים ויצא עם יחידתו לעזה, לסיורים ופעולות מבצעיות. כשבועיים לאחר מכן, ביום 12.9.1993, בעת שפיקד על ג'יפ סיור ברצועת עזה, נתקל הכוח במחבלים. בטרם נפגע, הצליח ופא לירות ואף להסתער, עד שנפגע מירי המחבלים מטווח קצר מאוד. עמו נהרגו שני חיילים נוספים, גם הם בני העדה הדרוזית, סמל מוופק אבו-שאח וסמ"ר איברהים שבל. בן עשרים ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעוספיה. הותיר אחריו רעיה, בת – עינאב, אם, חמישה אחים – פואד, אמל, שיבל, עאמר וסרור וארבע אחיות – שרה, בדור, בלקיס וסינא. כחודש לאחר נופלו נולדה בתו, שנקראה על שמו – ופא. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

בהלווייתו רבת המשתתפים, ציין אלוף פיקוד הצפון, יצחק מרדכי, את התנדבותם של בני משפחת אסעד לחטיבת הצנחנים. אחיו של ופא, אמל, הוא קצין צנחנים בכיר. מפקד הגדוד נפרד מוופא: "ופא היה מפקד מעולה, לוחם אמיץ שהתנדב לכל משימה ובאומץ לבו מנע אסון כבד".