בן כרמלה וכמאל. נולד ביום 12.4.1985 בכפר עוספיה שבכרמל. בן רביעי למשפחה חמה ואוהבת, אח לשמש, לורנס וענבל. בבואו נמלא הבית צהלה גדולה והכול עטפו את התינוק החדש בחום והרעיפו עליו פינוקים ואהבה. "הילד הקטן של כולנו היית," מספר האח לורנס, "כולנו חיתלנו, טיפלנו, לקחנו, עודדנו, ייעצנו, חיזקנו, אהבנו והקשבנו. פאדי במרכז. עיסוק חדש, מהנה ומאתגר נוסף למשפחה."

את לימודיו החל פאדי בכפרו, בבית הספר "יסודי ב' עוספיה", המשיכם בחטיבת הביניים שבכפר, וסיימם בבית הספר התיכון "אורט רונסון – הר הכרמל" במגמת הנדסת תוכנה. מוריו סיפרו כי היה ילד שקט וצנוע, חייכן ומלא שמחת חיים.

כמו כל חבריו אהב פאדי לשחק כדורסל, התעניין במכוניות ובטרקטורונים והרבה להאזין למוזיקה, אלא שפאדי לא היה ילד רגיל. עוד בהיותו רך בשנים התברר כי פאדי התברך בכישרון מוזיקלי יוצא דופן. את הסימנים הראשונים זיהה אביו – הילד הקטן אהב לזמזם ולתופף, ולא הפסיק לשיר. האב ראה לנכון לפתח ולחזק זיקה זו למוזיקה, מה שנמנע ממנו עצמו לעשות בצעירותו. הוא פנה למפיק זמרים, וזה מצא את הפוטנציאל הגדול והמיוחד הגלום בפאדי והחל לטפחו.

מכאן ואילך החל פאדי לממש את ייעודו כזמר מקצועי. בגיל שבע כבר הופיע בפני החברים בכפר, ואלה הכתירו אותו במהרה בכינוי "זמר השכונה". משירתו נהנו באותם ימים גם קהל התלמידים בבית הספר, ילדי הקייטנות, ואף אורחים באירועים פרטיים. עם השנים עבר פאדי, בליווי צמוד של האב, להופיע בשמחות ובמועדונים, וזאת לצד התמודדותו עם מטלות הלימודים. בזכות המשפחה שהדריכה ותמכה הצליח גם ללמוד וגם "לעבוד" – ועם זאת להישאר ילד. חייו הפכו לעמוסים ואינטנסיביים והוא חילק את יומו בין אולפני ההקלטות, ההופעות, החזרות, השתתפות בתכניות טלוויזיה ורדיו – וכמובן גם ביקורים בבית הספר, ככל שהתאפשר.

כשהיה פאדי בן תשע יצא לאור אלבומו הראשון "לשיר ביחד", בהפקת האחים ראובני, ונחל הצלחה רבה. שיריו של פאדי התנגנו בתחנות הרדיו הארציות, והלחץ להופעות ולמופעים הלך וגבר. פאדי – "ילד הפלא" – הוזמן להתארח בתכניות הטלוויזיה של דן שילון, מיכל ינאי, יעל בר זוהר, דודו טופז, גבי גזית ועוד, וזכה להתעניינות עצומה.

בן אחת-עשרה השיק פאדי את התקליטור השני שנשא את השם "הופעה חיה בפני חיילי צה"ל" – אוסף שירים מתוך הופעות שהתקיימו בבסיסים בכל רחבי הארץ – מצפונה ועד דרומה. מדי יום הלך קהל המעריצים והאוהבים והתרחב; תקליטוריו נמכרו בכמויות גדולות, ועם זאת שמר פאדי על קור רוח ועל מקצועיות, התייחס בכבוד לכל אדם ולעולם הביט באנשים בגובה העיניים.

חיוכו הכובש של פאדי, קולו הצלול, ביצועיו המיוחדים, לבושו המוקפד, אהבתו והקדשתו למקצוע בגיל צעיר כל כך בעידוד ההורים ובתמיכתם – בשילוב עם ההבנה שגילו המורים והנהלת בית הספר למצב השונה – כל אלה תרמו רבות להמשכיות ולהצלחה.

בהיותו בן שתים-עשרה הופיע על המדפים בחנויות אלבום חדש ושונה של פאדי: שירה ערבית במקצבים אלקטרוניים בשיתוף להקת "נאש דידאן". היו אלה שירים ישנים וקשים לביצוע שלא כל זמר מסוגל לבצעם. האלבום זכה להערכה רבה ונמכר גם במגזר הערבי; בתקופה זו החל פאדי להופיע בשתי השפות – עברית וערבית, ואף הגיע לבמות מרכזיות.

הדיסק הרביעי – "אין כמו המדינה" – הופק ויצא לאור כשהיה פאדי בן שלוש-עשרה. כאן ביצע פאדי שירים מקוריים וחידושים לשירים ותיקים, ובהם שיר שהקדיש לדודתו הווידה בת התשע-עשרה שנפטרה בנסיבות טרגיות. התקליטור כלל גם ביצוע עברי ראשון לשיר "עאיישה", ועוד להיטים רבים וטובים. הקליפ של פאדי לשיר "אין כמו המדינה", שעל שמו נקרא האלבום, מופיע באינטרנט, בכתובת http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2473730.

שיריו של פאדי, נסיך הזמר המזרחי, זכו לביצועים של זמרים אשר כיבדו, העריכו ואהבו אותו. פאדי השתתף בתחרויות כגון "כוכב עולה", "בראבו", והגיע למקומות הראשונים לקול תשואות הקהל.

כעת היה פאדי כבר נער מתבגר, תלמיד בחטיבת הביניים, וכדי לשמור על מיתרי קולו הוחלט להפחית את העומס ואת קצב ההופעות. תשומת הלב הופנתה ללימודים, ובהמשך – עם המעבר לתיכון, לבחינות הבגרות. בד בבד המשיך פאדי להתאמן באולפן האישי שבביתו, ניגן בגיטרה אקוסטית, וכתב והקליט שירים שעודם נמצאים במגירה.

פאדי, "היהלום שבכתר", היווה דוגמה ומופת לחבריו והפך לגאוות הכפרים עוספיה ודליית אל כרמל. גם לאחר שהוציא את אלבומו החמישי המשיך לשמור על צניעות ולהעניק יחס חם לקהל האוהב, הקפיד לענות לכל אחד מהמוני המעריצים אשר התכתבו איתו וקיבל בברכה כל ביקור בבית הוריו. "אין סוף לסיפורים עליך ועל מעשיך," תיארה ענבל, אחותו, את דמותו של פאדי, "על החיוך המיוחד, על המבט החודר, על הקול הרך והמרנין, נער יפה תואר, גבה קומה, חביב על כולם, חכם מגילך, חרוץ, מוכשר, אהוב וגאה."

כתבות רבות נכתבו על פאדי וסיקרו את הצלחתו. בריאיון לעיתון "ידיעות אחרונות" – עיתון בית הספר "רונסון" – שערכו עמו דליה בסיס ותמר חלבי, נשאל פאדי מי מבין הזמרים מהווה בעבורו מודל לחיקוי, ותשובתו הייתה: "בין הזמרים הערבים אני מעריץ את ג'ורג' ואסוף, ובין המזרחים אני מעריץ את הזמר המנוח זוהר ארגוב. וגם את שלמה ארצי, ששר כמעט בכל הסגנונות." באותו ריאיון מצא פאדי לנכון להודות למי שתמכו בו לכל אורך הדרך: "תודה למשפחה שלי, לאמרגן שלי שלמה קוסטה, ולכל המעריצים שבזכותם אני קיים."

ערך ההתנדבות והרצון לשמח את הזולת היו נדבך מרכזי באישיותו של פאדי, והוא הרבה להופיע בהתנדבות. במשך שנים ליווה עמותות כמו "קו לחיים" – עמותה לילדים חולי סרטן, ואף הפיק שיר הנושא את שם העמותה. הוא שימח את לבבותיהם של המאושפזים בבתי החולים שבצפון, והופיע בערבי שירה שנערכו בבסיסי צה"ל, בבתי סוהר, במתנ"סים ועוד.

ב-4.12.2003 התגייס פאדי לצה"ל לחיל החינוך והרגלים, והיה לדרוזי הראשון שהתקבל ללהקה צבאית. מפקדיו ביחידת החינוך ציפו לבואו ושמחו על שילובו בלהקת פיקוד צפון, ואף תכננו לו מסלול מיוחד ויחיד בצה"ל – שירה בערבית ובעברית לחיילים ברחבי הפיקוד. בתקופת שירותו לימד פאדי חיילים את תורת השירה והנגינה, חש סיפוק רב והיה מאושר.

עתידו של פאדי היה מובטח, סלול וזוהר, אך בשבת בהירה אחת, 14.2.2004, יום האהבה, נגדעו חייו באופן פתאומי ובלתי צפוי. פאדי נפל בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעוספיה כשהמונים מלווים אותו בדרכו האחרונה. הותיר הורים, שני אחים ואחות.

בטקס הזיכרון שנערך בבית יד לבנים ב-24.5.2004, נשא דברים לורנס, אחיו של פאדי: "פאדי, אני מרגיש בכאב בכל יום מחדש. כבר עברו מאה ימים קשים כאלה, הבית עדיין מלא במבקרים, אבל לי ריק בלעדיך. אני עובר במסדרון ושומע אותך שר, כמו פעם… אבל ברגע שמסתובב לחפש, מוצא את עצמי לבד, עם שיר שלך מתנגן ברקע. לפחות אני עדיין יכול לשמוע את הקול שלך, ולא רק במחשבות, אלא בדיסקים שהוצאת מאז שהיית ילד. היית הזמיר של כולם. מגיל שש אבא ליווה אותך מהופעה להופעה והתגאה בך מאוד, כמו כולנו. …
בשנה האחרונה התקרבנו מאוד. השנה הזאת כאילו ניתנה לנו במתנה להשלים את השנים שעברו, ולחזק את הקשר. אני חושב שהצלחנו, אפילו יותר מדי. היה לך קשר כל כך שונה ומיוחד עם כל אחד במשפחה. עכשיו, כשאתה לא פה, מרגישים כמה זה חסר. ההשקעה והפינוק ניתנו רק לך, שלא יחסר לך דבר, ושתמיד יהיה לך רק טוב. … בחייך עשית לאימא ולאבא הרבה נחת לראות אותך, הבן הקטן שלהם, עומד על במה ענקית וגורם לאנשים לשמוח ולרקוד. זו בהחלט גאווה גדולה. ועכשיו, כשאני עומד על הבמה, אני מרגיש שאני תופס את המקום שלך, את הבמה שהייתה כל עולמך. אני לא רוצה לתפוס את המקום הזה, אני רוצה להתעורר מהסיוט הרע ולראות אותך כאן. קשה לנו בלעדיך.
אחי… היית בשבילי יותר מאח. אמנם צעיר ממני בכמה שנים, אבל לפעמים הרגשתי שאתה האח הבוגר. הותרת אימא, אבא, ושלושה אחים אוהבים, מתגעגעים, וכואבים כל יום מחדש. אחי… תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים."

באותו מעמד הקריאה סיראג', ידידתו של פאדי, שיר שכתבה: "בחור יפה כל כך בין מלאכים / הלך לו אל מרום / ובדממה נשמע קול זעקת אמו… / ליבנו דם. / כנפיים הוא פרס / ועף לתוך חלום, / אל אלוקי מרום / הגיע בן חדש היום, / ולא ידע מדוע הוא נבחר להיות, / עוצם את שתי עיניו, / אומר שלום לעד / ומפנה מקום. / אומרים הזמן מרפא לכול, / איך לא ליפול? / איך לא לשכוח? / מאיתנו הוא נפרד, / נצור בליבנו זכרו לעד… / … / על כוכבים נרדם הוא / בשוכבו לישון / משם נושא עיניו / עטוף הוא בענן / אל אימא בחלון…"

אוהביו של פאדי הקימו לזכרו אתר אינטרנט ובו סיפור חייו, הספדים, דברי תנחומים וזיכרונות וגלריית תמונות. כתובת האתר: http://www.evelnet.co.il/personal/p_main.aspx?sid=3345.

במלאות שנתיים לנפילתו ספדו לפאדי שלושת אחיו. ספד לו שמש, האח הבכור: "כל היישוב, כל העדה, הזכירו את שמך, שמעו את שירתך, נהנו מנגינתך, חייכו בראותם אותך – גם אלה שלא הכירוך אישית. תמונותיך נתלו בכל רחבי הארץ, שיריך הושמעו מעל כל במה, חבריך למקצוע עודדו, מראיינים התעניינו, קהל רקד לצלילי קולך ואנחנו תמכנו. לדבר עליך ואליך זה אותו הדבר – בשני המקרים זוהי שפת האהבה…
אנו, כבנים לעדה הדרוזית, מאמינים כי נשמתך עברה לוולד חדש, ומקווים כי גם שם הינך המלך של המשפחה החדשה. מהיום לא נבכה עוד את עזיבתך, נחייך בכל פעם שנזכיר את שמך, נתגאה בכל פעם שנספר על פועלך, נשיר את שירך, נראה עולם יחד איתך, נתלבש גם בשמך, נצחק גם בשבילך, נאהב למענך, כי בכל ערוגות גופנו קיים הינך."

הספדו של לורנס: "במשך כל השנים הבאת לנו אור ושמחה, גאווה ואהבה. את עצמנו הצגנו בתוספת שמך: אני אח של פאדי, אבא של פאדי, אימא של פאדי. לא כאחד הילדים היית, לא כעוד נער התבגרת. … אנו כמשפחתך שתמיד ראינו את עשייתך כמיוחדת וצפינו את עתידך, שמחנו בחברתך, אהבנו לראות אותך גדל, פורח וזוהר, הנסיך הקטן של כולנו. מאז מותך הנר ליד תמונתך לא כבה, הוורד האדום ממשיך לפרוח, ממשיכים לבקר אותך במשכנך החדש. מבטיחים להמשיך את דרכך ולתרום לנזקקים, לעזור איפה וכמה שניתן לחבריך למקצוע, לשמור על קשר עם כל אוהביך, ולהנציח את שמך פאדי, 'היהלום שבכתר'…"

ספדה ענבל לאחיה: "פאדי, שם דבר, התגעגעתי לקרוא לך בשמך, לשאול אותך לשלומך, לבקש את עזרתך, להדריך אותך, לייעץ לך, להקשיב לסיפורים שלך, לצחוק מהבדיחות שלך, לחגוג לך, לחגוג איתך. חסרים לי הטלפונים שמבקשים את פאדי, שחברים באים ועולים לחדר של פאדי, רוצים לצאת עם פאדי, נוסעים לטייל עם פאדי. התגעגעתי לכסות אותך בלילה, להעיר אותך בבוקר. אימא הכינה את ארוחת הבוקר שאהבת, 'זה לפאדי וזה לכם' הייתה אומרת, אבא מתבדח, משחק ומתגרה בבן הקטן והמתוק שלו… את כל מבוקשך קיבלת, את כל רצונותיך הגשמת, חיית חיים יפים, ואנחנו עשינו כל שביכולתנו לשמור, לשמר ולהוסיף."

בשנת 2008 כתבה ננסי: " פאדי… הילד הקטן, המפונק של כולם… היהלום שכבש את כל העולם, שקולו הרעיד את האדמה, שתמיד הצליח. עוד לא נבכה בשבילך, רק נדליק נר, ונתפלל שאלוהים ישמור עליך ותהיה כמו שהיית – הילד האהוב על כולם. תמיד נתגאה בכל ההצלחות שלך, ונחיה למען החיוך המקסים שתמיד היה על הפנים. כשאשמע את שיריך ואת קולך ארגיש את נשמתך קרובה ומרחפת בינינו, מפזרת חום, אהבה וכיף… נזכור ונתפלל בשבילך, בשביל החיוך, היופי, האושר, שמחת החיים וכל מה שהיה בך!"

באתר שיתוף הקבצים "You Tube" מופיע קליפ שנערך לזכרו של פאדי על רקע שיר בביצועו. כתובת הקליפ: http://www.youtube.com/watch?v=12MkFZrcZrs.