בן חסן וזהרה. נולד ביום 26.2.1955 בכפר מג'אר שבגליל להורים מבני העדה הדרוזית. כשהיה בן שלוש עברה המשפחה לאילת, ובה מצא האב מקור-פרנסה. שם התגוררו חמש שנים, ולאחר-מכן העתיקו את מגוריהם חזרה לגליל, לשפרעם. במקום זה התחיל סלמאן את לימודיו היסודיים בכיתה ג'. הוא נתגלה כתלמיד חרוץ ומחונן, נכנס לבית-הספר התיכוני-עירוני שבשפרעם ובבוא הזמן עמד בבחינות הבגרות. בעת-ובעונה-אחת גם סיים קורס לפקידות. סלמאן היה חובב-ספורט נלהב, ובמיוחד משך את לבו ענף האגרוף. משנת 1967 עד 1971 היה חבר בתנועת הצופים ושימש בה כמדריך. התחביב המקובל עליו ביותר היה הציור, ולכך הקדיש הרבה משעות-הפנאי שלו. בעזבונו נותרו ציורים רבים מפרי-מכחולו.

משסיים את בית-הספר התיכון, הדרים סלמאן שנית לאילת, הפעם כדי שהוא ימצא עבודה שתאפשר לו לסייע לפרנסת משפחתו עד לגיוסו לצה"ל. בסוף מאי 1975 התייצב לשירות-החובה. שלושה חודשים לאחר-מכן נשא לאישה את בת-דודו והקים את ביתו במחיצת הוריו. אך עובדה זו לא הפריעה לו להוסיף ולתת את מאודו לשירות הצבאי.

המפקדים הכירו ביכולתו ושלחוהו לקורס-מ"כים. ואולם, כאן הרע לו גורלו, והוא קיפח את חייו. סלמאן נפל במילוי תפקידו ביום 25.11.1975 ונטמן בבית-הקברות הצבאי שבעוספיה. השאיר אחריו אישה, הורים, שישה אחים ואחות.

מוריו וחבריו של סלמאן הרעיפו עליו דברי-שבח רבים בחוברת-זיכרון שהוציאו הוריו. ביטוי נאמן ביותר לאישיותו נתן מורו לאנגלית, אשר כתב: "היית דוגמה ומופת לכיתה שלך… מעל-לכול זוכר אני נשמה צעירה, שקטה, ועם-זאת אינטליגנטית באורח פעיל וסקרנית – בתוך גוף איתן, בריא ויפה – החיה בהרמוניה עם סביבתך, עם מוריך וחבריך. בקיצור, נשמה הקרובה לשלמות."

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כישרון ויכולת מעולים להיות מפקד מצוין. עמד בצורה הטובה ביותר בכל המשימות שהטלנו עליו. הוא היה חייל למופת ותלינו בו תקוות רבות."