בן סעדה וסלאמן. נולד בשנת 1901 בכפר הדרוזים עוספיה שעל הכרמל. אביו עובד אדמה ביקש להנחיל לו את העיסוק בפלחה, אבל הצעיר בעל הנטיות הספרותיות והאמנותיות חיפש אפיקים אחרים למיצוי יכולתו. מאורעות הדמים בשנת תרפ"ט הביאוהו לפעילות למען השכנת שלום בין חלקי האוכלוסיה בארץ ולצורך זה הפיץ קול קורא לראשי העדות הדרוזית והמוסלמית לעשות לשיתוף יהודי-ערבי. כן הקדיש מאמצים לקירוב לבבות בין העדה הדרוזית והנוצרית. במאורעות 1936 ריכז כוחות לסייע בהגנת ישובים בצפון מפני כנופיות הפורעים הערביות ואף הבריח נשק מארצות ערב הסמוכות בשביל ארגון ה"הגנה". נוסף על כך קשר קשרים עם מנהיגי הדרוזים בסוריה ועקב זאת נוצר מגע חשאי ביניהם לבין נציגי מוסדות הישוב העברי בארץ להבטחת ניטראליות דרוזית במאבק היהודי-ערבי. קשרים אלה נודעו ל"ועד הערבי העליון" בראשות המופתי חאג' אמין אל-חוסייני והלה אף קרא אליו את חסן, ביקש להניאו ממעשיו והזהירו מפני המשכתם. ואולם הוא התעלם מכך והוסיף לפעול בשיתוף עם הצד היהודי, אף נודע בפעילותו בהסתדרות העובדים הכללית. עם זאת נפנה גם לתחביביו וביניהם כתיבת זכרונות, עיסוק בקרמיקה, רכיבה על סוס וגם עריכת תחרויות רכיבה באזור הצפון. מאחר שהמשיך לסייע ל"הגנה" ולמוסדות הישוב העברי הוציאה המנהיגות הערבית נגדו פסק-דין מוות. במאי 1938 נחטף מביתו שבעכו על-ידי כנופיות המופתי ומאז לא נודעו עקבותיו. על-פי ידיעות שהגיעו לבניו הוא נורה למוות בגליל. הניח הורים, אשה, ארבעה בנים ובת וארבע אחיות.

שמו הונצח במצבת הלוחמים שמקום קבורתם לא נודע, בבית הקברות הצבאי שבעוספיה. ביולי 1975 קיבלה משפחתו את "אות ההגנה".