בנם של מינא ורמזי. נולד ב-11.12.1979 בדלית אל-כרמל. אח בכור ללובנה ולסאלח.

בהיותו הבן הבכור במשפחה, זכה אמיר לאהבה רבה בחיק משפחתו החם. "איתו למדנו להיות הורים," מספר אביו, "ועברנו חוויות ראשונות במלאכת החינוך." הוריו חינכו אותו על ברכי הערכים הנעלים על פי האמונה הדרוזית.

אמיר, שכינוי החיבה שלו היה "אמור", תמיד היה "הילד של אבא". אביו, ד"ר רמזי חלבי, הוא אחד ממנהיגיה הצעירים של העדה הדרוזית, ששירת עשרים שנה בצבא קבע בצה"ל, ואף שימש בתפקיד ראש המועצה המקומית בכפרו.

אמיר היה פעוט יפה תואר וילד שובב במקצת. כשנולדו אחותו לובנה ואחר כך אחיו סאלח הוא תפקד כמנהיג, הוכיח אחריות למופת כילד שיודע לחלק לאחיו הצעירים הוראות אך גם שומר עליהם מכל משמר. בן למופת היה, הוא אהב והוקיר את משפחת חלבי המצומצמת והרחבה.

אמיר למד בבית הספר היסודי על שם קאסם חלבי בדלית אל-כרמל, בחטיבת הביניים בסמ"ת (בית ספר מקצועי תיכוני להנדסאים וטכנאים מוסמכים) בחיפה, ואת לימודיו התיכוניים ב"אורט רונסון – הר הכרמל", סיים בהצלחה ועבר את בחינות הבגרות בהצטיינות.

כתלמיד אמנם הצטיין בלימודים, אך לא ויתר על בילויים עם חבריו הרבים. מגיל צעיר הרבה לעסוק בספורט על ענפיו השונים, למשל שיחק כדורסל, ועסק בפיתוח גוף ובריצות שדה; הוא נהנה מאוד לטייל בארץ ובעיקר בחיק הטבע באזור הכרמל.

אמיר היה פעיל בתנועות הנוער במתנ"ס של דלית אל-כרמל ובתיכון שבו למד, ובמסגרות אלו התנדב בפעילויות חברתיות בחגים וארגן אירועים מיוחדים. פעילותו ההתנדבותית והדאגה לקהילה ולחברים עמדו במרכז חייו. רגישותו החברתית הייתה גבוהה מאוד. הוא התעניין, למשל, בשיקום ילדים ממשפחות עם קשיים ומרקע סוציו-אקונומי נמוך, וראה חשיבות רבה בהגשת עזרה לעניים ולמשפחות במצוקה.

אמיר היה חביב על חבריו וקרוביו, בדרן, אוהב הומור וצחוק בריא, כולל חיקויים מיוחדים, מארגן הפתעות, פעלתן ומפעיל את כולם עימו. הוא נהג ליזום ארוחות משפחתיות משותפות ובילויים עם בני המשפחה או החברים. אמיר אהב את החיים.

בשירות הצבאי ראה ערך עליון עוד בטרם גויס לצה"ל, על כן ציפה לגיוס בכיליון עיניים.

הוא התגייס ב-9 בפברואר 1998 ובתום תקופת הטירונות, אף על פי ששאף להיות קרבי, הגיע לחיל הרגלים והחינוך והנוער במרחב צפון. אמיר עבר בהצלחה קורס מד"נים (מדריכי נוער) ושירת כמד"ן בבתי ספר דרוזיים. הוא פעל מתוך אמונה בחשיבות הכנת בני נוער דרוזיים לצה"ל.

השאיפות להגיע לקצונה ולשירות משמעותי לא הרפו ממנו, עד שיצא לקורס קצינים שסיים כחניך למופת. ב-9 בפברואר 2001 החל את דרכו כמפקד גאה בשירות קבע. אז מילא אמיר שורה של תפקידים: מפקד אזור כרמל, סגן מפקד הגדנ"ע הדרוזי, מ"מ מפקד הגדנ"ע הדרוזי והתפקיד האחרון – מפקד מחוז הגליל במרחב צפון של מערך מג"ן בחיל החינוך והנוער (במערך מג"ן כלולים: מקא"ם – מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות, מורות חיילות, גדנ"ע ונח"ל). הוא היה קצין וג'נטלמן, אך חלומו להמשיך ולהתקדם בתפקידים בצה"ל נקטע באיבו.

בתאריך 29.3.2005 נפל אמיר בעת מילוי תפקידו כשנפטר ממחלת הסרטן, שבה נלחם במשך למעלה משלוש שנים. סרן אמיר חלבי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעוספייה. בן עשרים וחמש היה בנפלו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

קהל של אלפים מכל קצוות הארץ, כולל נציגי צה"ל וזרועות הביטחון, ליווהו בדרכו האחרונה.

אחיו סאלח הולך בעקבותיו ומשרת כקצין במרחב גדנ"ע דרוזי.

אמיר השאיר אחריו מורשת חשובה, חומרים כתובים בתחום השורשים, תצלומים מחוויות שונות שעבר בארץ ובחו"ל ומכתבי תודה והערכה מחיילים ומפקדים. משפחתו הקימה קרן סיוע לחיילים ולסטודנטים דרוזים – "הקרן ע"ש אמיר חלבי ז"ל" – שחילקה עד 2010 מלגות ותמיכות בסך 100,000 ₪.

האב רמזי סיפר: "כאשר בני אמיר שכב בבית החולים, יום לפני שהלך לעולמו מוקף בהמון אנשים שבאו להיפרד… לפתע הוא ביקש לדבר איתי ביחידות, הביט בעיניי ושאל כקצין גאה: 'תאמר לי בדיוק מה קורה… מה בעצם העניינים'. ההסברים שלי נשמעו שטחיים ורדודים, בלשון המעטה. שנינו הבנו שהסוף קרב, תחושת האובדן וחוסר האונים ריחפו בחלל האוויר ואיימו לזעזע את אמות הספים של חיי. מאוחר יותר התבררה האמת, אמיר ידע וציפה לרגע הזה והשאיר הנחיות, למעשה פקודות לאחי כיצד לנהוג ברגע הקריטי: '… למות יפה וגאה!'… כשנה לאחר מכן, הלכה מונה אשתי בעקבות אמיר, משום שלא יכלה לשאת עוד את החיים אחריו."

מפקד מערך מג"ן בחיל החינוך והנוער, אלוף-משנה זאב שרוני, ביקר את אמיר בשעותיו האחרונות ותיאר זאת בלוויה: "… אמיר היקר… ניגשתי אליך, אמנם לא יכולת ממש לדבר, אבל קיבלת אותי, כמו תמיד, בחיוך האופייני לך. דיברתי איתך קצת, לא יותר מדי, כי ראיתי שאתה נלחם, וכל תנועה או מבט קשים לך מאוד, אז מהר מאוד השתתקתי. וגם אתה, נשימותיך היו כבדות. לפתע שמתי לב לדמעה אחת ארוכה, שהתגלגלה מזווית עיניך, ואו הבנתי שלמרות האופטימיות והכוח הבלתי אפשרי והעל-נפשי שלך, אתה מבין. אתה מבין שכנראה אתה אוסף את חלקיקי החמצן האחרונים שלך. אמיר היקר, אני צרבתי במוחי את הרגע הזה, גם אני הבנתי שכנראה אתה ממש בסוף מאבק ארוך במחלה כל כך קשה וכל כך אכזרית. נפרדתי ממך אמש בכאב גדול, וכאב עמוק. אני רוצה להודות בשם המשפחה ובשם החברים לכל מי שהגיעו מאזורים שונים… ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, שהוא חבר המשפחה… יוסי ביילין… ויש פה הרבה אנשים מכובדים. אנחנו מאוד מעריכים את זה שהגעתם לכאן וטרחתם, והשתתפתם איתנו בפרידה מאמיר, שהוא כל כך יקר לנו."

"אמיר היה בחור נעים הליכות, איש משכמו ומעלה, שגם בתקופת מחלתו לא הפסיק לחייך," ספדה לו סגנית-אלוף שולה גילט, סגנית מפקד מערך מג"ן ומי שהייתה בעבר המפקדת של סרן אמיר חלבי. "אמיר היה איש בעל יכולת הדרכתית ומנהיגותית יוצאת דופן, איש אשכולות שהיווה דמות לדוגמה לכל הסובבים אותו. הטיפול בפרט היה בראש סדר עדיפויותיו והוא דאג לכולם, קצינים וחיילים כאחד."