בן מוזיין ומוהנא. נולד ביום 3.6.1973 באבו-סנאן. למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בכפרו. אמיר היה מן הבולטים בתלמידים הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה הלימודית. את לימודיו סיים במגמה הריאלית. הוא היה פעיל בגדנ"ע ובמסגרת זו הרצה בפני בני-נוער על אהבת הארץ והמדינה. היה ספורטאי מצטיין ושיחק כדורגל בקבוצת 'הפועל' אבו-סנאן. בשל הצטיינותו נשלח לאימונים מיוחדים בחיפה אצל מאמן בכיר. בזמנו הפנוי אהב להאזין למוסיקה קלאסית ולקרוא ספרים. אמיר אהב את עבודת האדמה וטיפח את הגינה סביב ביתו. בגינה זו אירח לעתים תכופות את חבריו הטובים, שהיה מסור ונאמן להם. בכל הזדמנות התנדב והושיט יד לעזרה. היה לו רגש ציוני חם כלפי המדינה והארץ והוא היה מקור גאווה להוריו, לחבריו ולכפרו.

אמיר גויס לצה"ל בראשית דצמבר 1991 והיה נחרץ בדעתו להתנדב ליחידה מובחרת. הוא הצטרף לנח"ל המוצנח, עבר טירונות וסיים בהצטיינות קורס מ"כים. לאחר-מכן הוצב ליחידת נח"ל, שעשתה בפעילות מבצעית בדרום לבנון. גם כאן התחבב עד-מהרה על כל חבריו, כפי שמתאר חברו לנשק, אורן אפרגן: "אמיר אתה היית נשמה בשבילנו. לא היית רק חבר טוב ולא רק חבר לחדר אלא הרבה יותר". והוא מוסיף: "אמיר שאף להנחיל כבוד למשפחתו ולעדה הדרוזית, הוא היה 'ציוני בדם'". וחבר אחר, רועי מקיבוץ געתון, כותב: "יפה, חסון, בך איש לא יצליח לפגוע". הכול צפו לו עתיד מזהיר. אך יד הגורל התאכזרה.

ביום 23.1.1993 נפל אמיר בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באבו-סנאן. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות – מוניר, אימאן, בדירה, קמיל וקתרון. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר המוות.

במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון, יצחק רבין: "סמל אמיר שייך ז"ל נתן את חייו למען מולדתו. הוא נפל בגזרה המזרחית באזור הביטחון בדרום לבנון כשנפגע ממטען צד בעת סיור ממונע שעסק בפתיחת ציר. אמיר ז"ל שירת בחיל-הנח"ל. הוא היה חייל מצטיין בפלוגתו. התנדב לשרת בלבנון. נועד לצאת לקורס מש"קים ולאחר-מכן לקורס קצינים, והיה אהוב על מפקדיו וחייליו".

ומפקד היחידה כתב: "אמיר התבלט בפלוגה בכושרו הגופני, במסירותו לחבריו וברצונו העז להתנדב ולהיות לוחם מעולה. למרות שחש ברגליו ונשלח למנוחה, התעקש לחזור אל חבריו בלבנון ולהשתתף בכל משימה. גם למשימתו האחרונה התנדב להצטרף. אמיר שימש לכולנו בגדוד ובכפר סמל ומופת לאחוות העמים ולשיתוף הגורל בין העם הדרוזי לעם היהודי".