בן ג'מילה ומוחמד. נולד ביום 2.8.1974 בכפר הדרוזי פקיעין. בן למשפחה בת שישה ילדים. אימן למד בבית-הספר היסודי "פקיעין ב'" ובבית-הספר התיכון "פקיעין". בנעוריו, היה פעיל בבית-הנוער "פקיעין", שם נטל חלק בפעילות ספורטיבית ובפעילות חברתית. נער חביב ואהוב, שנהג לעזור ולתמוך באחרים, מאיר פנים וחייכן. אימן אהב שירים והיטיב להתבטא בכתיבה. הוא החזיק בביתו ספרייה עשירה של ספרי טבע ואומנויות. בסיום לימודיו התיכוניים המשיך לרכוש השכלה באוניברסיטת חיפה. במקביל ללימודיו שימש אימן כמורה וחונך לילדים צעירים בבית-הספר היסודי, במסגרת פרויקט פר"ח של אוניברסיטת חיפה.

בחודש נובמבר 1992 גויס אימן לצה"ל והחל את לימודיו במסגרת העתודה האקדמית, בחוג לידיעת הארץ באוניברסיטת חיפה. בתום שנת לימודיו הראשונה יצא לטירונות, הוצב לחטיבת הנח"ל ובהמשך נשלח לקורס נהגי תובלה.

בינואר 1994, בתקופת שהותו בקורס, היה אימן מעורב בתאונת דרכים, שבמהלכה קיבל מכה חזקה בראשו. מאז, פקדו אותו כאבי ראש עזים וסחרחורות. הוא התאשפז מספר פעמים בבתי-חולים, ובו בזמן המשיך במסלול הקורס עד לקבלת רשיון הנהיגה. לדברי מפקדו, הצטיין אימן בקורס בזכות התמדתו ורצונו העז לסיים את הקורס בהצלחה. אימן לא סיפר לבני משפחתו על מחלתו כדי לא לגרום להם לדאגה.

ביום 31.3.1994 נפל אימן בעת מילוי תפקידו. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בקבר משפחתי בפקיעין. לבקשת בני משפחתו הועבר, לאחר תקופה, לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין בפקיעין. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב"ט. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות – לילי, דאליה, אימאן וסמאח ואח – ואאל. בינואר 1998 נפטרה אמו, ג'מילה, מדום לב ומצער על מות בנה.

במכתב התנחומים לבני המשפחה כתב מפקדו: "בנכם פדול אימן, שירת בצבא ההגנה לישראל כשנה וחודשיים במסגרת 'נוער חלוצי לוחם' ולאחר מכן כחודשיים וחצי בקורס נהיגה. בכל התקופה התבלט כבחור שקט, מקובל ואהוב על חבריו ומפקדיו. בזכות התמדתו ורצונו העז, הצטיין במהלך הקורס. אהבתו לעמו, לארצו ולמולדתו הביאה אותו ללימודי ידיעת הארץ ולהכרתה במו רגליו".

אימן, שאהב לכתוב ליומנו, הותיר אחריו מחברת ובה כתובים על מעשים שעשה ועל תוכניותיו ושאיפותיו הרבות לעתיד.

אימן מונצח באנדרטה  לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד.