בן עדלה וגלאל, נולד בכפר הדרוזי דאלית אל-כרמל ביום 2.8.1985, אח בכור לאייל ורונן. איהאב, שכונה בחיבה 'איבו', היה דוגמה לאחיו הקטנים, דאג להם, הכין להם אוכל ונהג לפנקם.

איהאב סיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר היסודי ע"ש ח. חסון בדאלית אל-כרמל. מוריו מספרים, כי היה תלמיד טוב ומסור, שאהב מאוד את השפה האנגלית ואת שיעורי המתמטיקה. חבריו לכיתה אהבו אותו ואת נדיבותו.

איהאב המשיך להצטיין גם בחטיבת-הביניים ע"ש קופטאן חלבי ובבית-הספר התיכון 'אורט רונסון' הר הכרמל, במגמה מתוגברת בפיזיקה.

חבריו מספרים, כי לאחר שקיבל רישיון נהיגה נהג איהאב להסיע אותם לביתם בתום הלימודים ברכב שאביו רכש עבורו.

איהאב היה ה-D.J. של הכיתה, או כפי שנהגו לכנותו, 'D.J. איהאב'.

הוא היה בן אוהב, אחראי ומסור להוריו. לא היתה בליבו שנאה והוא חי את חייו מתוך שמחה, והיה בעל אומץ לב ונחישות.

איהאב אהב להאזין למוזיקה, התעניין במכוניות, בכדורגל, בבישול, ואהב לטייל עם בני משפחתו בסביבת מגוריו. הוא אהב לשמח אנשים וביקש לעשות רק טוב.

איהאב התגייס לצה"ל בנובמבר 2003, סיים טירונות ושובץ בחיל הרגלים ובאימון צוות התערבות (כוח 100) – אחד המסלולים האתגריים ביותר בחיל המשטרה הצבאית.

ביום 16.2.2004 נפל איהאב בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בדאלית אל-כרמל. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

בני משפחתו כתבו שיר לזכרו: "איך נשכח…/חיוך של מלאכים/ עיניים פקוחות לחיים/ ילד, נער, גבר תמים// איך נשכח/ לחיים חמות/ שתמיד מוכנות לנשיקות/ לחיים שנישקנו בכל הזדמנות// איך נשכח/ פרח מיוחד כאדמונית/ שפרח 18 שנים/ ואין לריחו אח, ואין ממנו עוד זנים// איך נשכח/ ביום בו הפרח נבל/ לאדמה נפל/ ונהיה לחלל// איך נשכח/ החג עוד פעם יבוא כהרגלו/ אמך ואביך לקברך יעלו/ לומר לך כמה שהתגעגעו/ מאז אותך שכלו/ לנדור לך נדר/ שלעולם לא ישכחוך/ ויתהו בדמעות וישאלו:/ איך נשכח? איהאב…"