בן תופאחה ומוחמד, אח בכור לשישה אחים ולשתי אחיות. נולד ביום 25.7.1977 בכפר פקיעין. למד בבית-הספר היסודי ובבית- הספר התיכון בכפרו, שם סיים כיתה י"ב והשלים תעודת בגרות מלאה. נער נאה, ירוק עיניים ובעל חיוך רחב. כבר בנערותו בלטו בו תכונות שחיבבו אותו על כל מכריו – טוב לב, דאגה לזולת ובעיקר לבני משפחתו, אכפתיות ונכונות לסייע לכל דורש.

לפני גיוסו לצה"ל השתתף בקורס נהיגה קדם-צבאי ועבר מבחן נהיגה במשאית. בחודש יולי 1995 התגייס לצה"ל בכושר מעולה ושובץ כנהג. תחילה שירת אחמד בגדוד צנחנים ואחר-כך עבר לשרת בהצלחה רבה כנהג משאית במפקדת אוגדת הגליל בפיקוד הצפון. את תפקידו זה ביצע על הצד הטוב ביותר, לשביעות רצונם של מפקדיו, אשר תיארוהו כחייל ממושמע ומסודר, תמיד ראשון במשימות שהוטלו עליו, שאהב לעזור לחבריו והיה אהוב על כולם.

אחמד נפל בעת מילוי תפקידו ביום 17.8.1997 באזור שומרה. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בפקיעין. בן עשרים היה אחמד בנופלו.

הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות: סעיד, יזבק, האלה, ג'אווד, רנה ועיאד.

במכתב הניחומים למשפחתו כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כי אחמד היה "חייל רציני, חרוץ ומסור, שהתנדב ראשון לכל משימה, רקם מערכת יחסים טובה עם כל הסובבים אותו והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".

מפקדו, קצין התחזוקה האוגדתי, הגדירו כ"פרח מוגן", והוסיף כי "כל משימה איתו היתה חוויה כי החיוך שלו היה עושה טוב לכל הסובבים אותו. אדם שקט עם לב רחב וטוב כלפי כולם".

חבריו ליחידה התקשו מאוד לקבל את אובדנו. שנה אחרי נפילתו כתבו לו שיר: "כבר שנה והכאב לא מש/ ממאן להישכח מהזיכרון כנואש/ עדיין מסרבים לעכל האבדה, שנקטעה באיבה ללא מילות פרידה./ יש ונדמה כי במהלך היומיום/ עינייך החומות, הטובות, מביטות בנו כמתוך חלום/ כמתוך בבואה מחייך ולהרגיע מנסה/ שהכל טוב שם ממעל ואתה בעצם יודע".

לזכרו של אחמד הוקם מועדון רכב בבסיס שבו שירת.

אחמד מונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה בתל חדיד.