בן הניה וחוסיין. רביע נולד במגאר שבגליל ביום 17.11.1982. "בשיא עונת מסיק הזיתים בכפר מג'אר", סיפר אחיו רפי, "נולד בן מקסים ומתוק אשר קראנו לו בשם רביע. אני זוכר בפעם הראשונה שראינו אותו. אימא שלי שוחררה מבית החולים ובדרכה לבית המשפחה אבא עצר במטע הזיתים וכולנו התאספנו סביב אימא מתחת לעץ הזית בצד הדרך, כשבזרועותיה שכב לו תינוק עטוף בבגדים חדשים. זכור לי שכולנו התלהבנו וממש היינו מאושרים שהצטרף אלינו עוד ילד למשפחה המאושרת".

רביע הקטן היה הילד המפונק בבית, סיפר אחיו, זה שקיבל כל מה שביקש. הוא היה אהוב על כל קרובי המשפחה, ובכל מפגש משפחתי היה גונב את ההצגה. אחיותיו הגדולות נישאו והביאו ילדים לעולם, ואלו מהר מאוד התחברו לדוד רביע אשר היה קרוב לגילם. "החיבור היה כל כך הדוק עד שהפכו להיות כמו אחים", סיפר רפי.

רביע גדל והתחנך ביישוב מגוריו, ובשנת 2000 סיים בהצלחה לימודים תיכוניים. הוא גדל להיות צעיר יפה תואר, עדין נפש ובוגר בהתנהגותו. היו לו המון חברים, בני גילו וגם בוגרים ממנו, שכן רביע תמיד ידע להתחבר לכל אדם שפגש.

בשנת 2000, בסיום לימודיו, רביע התגייס למשמר הגבול. כבר בתחילת דרכו במערכת הביטחון הוא גילה מנהיגות ואומץ, אשר אפיינו אותו כל חייו: גל טרור פקד את הארץ באותה תקופה. יום אחד נכנס מחבל עם נשק לתחנה המרכזית בעפולה והחל לירות לכל עבר כשהוא פוגע בכמה אנשים שהיו במקום. רביע, שהיה בתחנה בדרכו לבסיס, דרך את נשקו, רדף אחרי המחבל שהחל לברוח והצליח לפגוע בו. על האירוע הזה זכה רביע להערכה רבה בכל הרמות, החל מפיקוד המשטרה ועד לראש הממשלה דאז אריק שרון.

רביע סיים את שירות החובה והמשיך בשירות קבע במשמר הגבול בירושלים, בתפקידי לחימה ופיקוד. בתקופה זו היו כמה וכמה אירועים בהם פעל בהצטיינות, דוגמת הפעם כאשר בהיותו מפקד סיור בעיר הבחין בתינוק נעול בתוך רכב שהאימא לא מצליחה לפתוח. רביע מיד פרץ את הרכב, והציל את חייו של התינוק.

רביע בנה את ביתו במגאר, היישוב בו גדל. הוא ידע להתחבר לכל אדם, אהב לעזור, אהב את החיים, ועם השנים הכיר המון חברים מכל המגזרים ומכל הגילאים.

בשנת 2005 הניה, אימא של רביע, עברה אירוע מוחי וכתוצאה מכך הייתה לנכה בכיסא גלגלים. רביע, סיפר אחיו, הוא שליווה אותה יותר מכל האחים והאחיות בכל הטיפולים לאורך שנים, והיה לצידה בכל עת. ביולי 2013 הניה עברה אירוע מוחי נוסף וקשה מאוד, אשר זעזע שוב את כל המשפחה ובמיוחד את רביע שכל כך היה קשור לאם. אחרי שישים ושניים ימים בבית חולים האם נפטרה. "רביע לקח את האובדן הכבד מאוד למקומות רחוקים", סיפר אחיו רפי, "הוא הסתגר בתוך עצמו ולא שיתף אף אחד בכאב אשר השתלט על חייו האישיים, מה שגרם לו להיות בודד למרות שאנחנו כמשפחה תמיד היינו סביבו ובקרבתו". עברו ימים רבים עד שרביע החל להתאושש, לחזור לעצמו ולאהוב שוב את החיים. "רביע האיש המיוחד וטוב הלב שהכרנו חזר", תיאר אחיו, "שמחת החיים התחילה להיראות על פניו, החיוך המקסים חזר לחיים".

בשנת 2014, אחרי שנים של שירות במשמר הגבול, רביע החליף את המדים הירוקים של משמר הגבול במדי משטרה כחולים והחל לשרת בחקירות במרחב מוריה במחוז ירושלים. עד מהרה הוא החל לפרוח בקריירה החדשה, והכיר עמיתים חדשים שמהר מאוד התחברו אליו ברמה מקצועית וחברית.

רב-סמל מתקדם רביע נפל בעת מילוי תפקידו ביום 3.6.2015. בצהרי אותו יום, יום רביעי, בדרכו לביתו בתום יום העבודה בירושלים, התנגש רכב מסחרי ברכבו של רביע בכביש הבקעה סמוך לצומת מנחמיה. רביע נפצע קשה והועבר לבית חולים פוריה, אך שם נפטר כעבור זמן קצר.

רביע היה בן שלושים ושלוש בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במגאר. הותיר אב, אחים ואחיות.

כתב רפי, אחיו של רביע: "קשה מאוד לדבר על רביע בלשון עבר, אך חשוב לציין את השאיפות והמטרות שרצה להשיג בחיים שלו. הוא רצה להתקדם בשירות ושאף למצוינות. הוא רצה להתחתן ולהקים משפחה. הוא רצה… ורצה… ורצה… אך כלום לא קרה.

הגורל האכזר לקח מכולנו את הפרח היפה, הילד המפונק והאהוב על כולנו, את האדם שכל כך הערכנו.

רביע, אחי וחברי היקר, לעולם לא נשכח אותך. נמשיך לחיות בהרגשה שאתה איתנו, נגדל את ילדינו על הערכים שהצבת לכולנו. אתה תישאר בליבי לנצח נצחים.

באת לעולם כציפור / והלכת ממנו כגיבור / אותך לעולם לא נשכח / לעד, את רביע נזכור".