בנם של ג'מילה וסלאח. נולד ביום 16.2.1970 בדאלית אל-כרמל. אח לשתי אחיות ולארבעה אחים.

כתושב דאלית אל-כרמל, למד סעד והתחנך בבית הספר היסודי ב', ובשנת 1988 סיים את לימודיו בהצטיינות בבית הספר תיכון על שם קופטאן חלבי. מילדותו היה תלמיד חרוץ, שעוזר בבית ולמשפחה. את חופשות הקיץ מבית הספר בילה באטליז המשפחה, שם עבד.

סעד התגייס לצה"ל ב-13.10.1988, שירת בחיל הרגלים והתקדם בתפקידיו וסיים בהצטיינות את קורס הקצינים בבה"ד 1 (בסיס הדרכה). בשנת 1992 סיים סעד תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה. במקביל, החל מאותה שנה, 1992, ביצע שורה ארוכה של תפקידים בצה"ל וטיפס בסולם הדרגות.

בשנת 1995 סיים סעד תואר שני במִנהל עסקים באוניברסיטת חיפה.

במאי 2006 הוענקה לו דרגת סגן-אלוף והוא מונה לראש ענף תקציבים והתקשרויות בחיל הרפואה בצה"ל. סעד היה אחראי על פרויקטים ייחודיים שיועדו לרווחת חיילי צה"ל בתחום הרפואה האזרחית, והוא היה פורץ דרך בתחומו.

תת-אלוף נחמן אש, קרפ"ר (קצין רפואה ראשי), אמר: "… אישיותו המיוחדת של סעד השפיעה עד כדי כך שתפס מקום מרכזי בחיל הרפואה והלוגיסטיקה".

ואכן, סעד זכה בפרס האלוף, ראש אט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה), וייצג את צה"ל והמדינה במשלחות צבאיות בחוץ לארץ בכלל ובארצות הברית בפרט. במסגרת השירות הצבאי למד סעד בארצות הברית, במכללה הצבאיתNaval School California.

ב-2010 למד לתואר דוקטור בכלכלה באוניברסיטת חיפה. אך ימים ספורים אחרי הגשת העבודה המסכמת הוא נפטר.

סעד תמך במשפחה, בהורים ובאחים ונהג לייעץ לבני משפחתו בנושאים חברתיים וכלכליים. בשנת 2009 נפטר אביו של סעד ובאוקטובר 2009 נפטרה אימו ג'מילה. את רפיק וחורה קדור, הוריה של עאליה רעייתו, הוא אהב מאוד, והם היו לו כאב ואם.

עאליה סיפרה: "סעד היה איש מסורת, מאמין בטוב ובעל ערכים גבוהים, אבא ובעל טוב, ואיש חברה פעיל, היה מקושר בחברה והתאקלם טוב עם האנשים, היה מקובל על האחרים, כיבד ואהב את הזולת וסייע לסובבים אותו, וידע לשמור על קשרים עם חברים".

איש משפחה למופת היה סעד, וידע להעניק אהבה ללא גבול לאשתו ולילדים. ליום הולדתה של אשתו כתב לה שיר: "עאליה, את לב שכולו רגשות, את פרח שנותן בושם לרגשותיי / הלחיים שלך יפות יותר משיש, קולך דומה לציוץ של ציפורים / בליבי שמך חרוט ומתוכו אני כותב לך שורות אלו / אם את מתרחקת ממני יומיים, אור שלי, בלבי מרגיש שעברו ימים וחודשים / אילו כל הבחורות התקבצו סביבך במשתלה, את היפה בפרחים".

סעד, קצין וג'נטלמן, מפקד מוערך על ידי מפקדיו וחייליו, כיהן בתפקידו האחרון כרע"ן (ראש ענף) תקציבים במשר"פ (מרכז שירותי רפואה) 8280 בחיל הלוגיסטיקה. אלוף-משנה ד"ר בירנבוים, מפקדו של סעד, הדגיש כי למרות העובדה שהיה זה תפקידו הראשון של ח'ליל בשורות חיל הרפואה, הוא השתלב והתמקצע במהירות. "ח'ליל היה אדם מאוד חדשני בגישתו, והוא הוביל מהלכים רבים וחשובים במרכז מהפן התקציבי, ביניהם מיקור חוץ בשירותי הרפואה ופתיחת מרפאות הפיזיותרפיה ללוחמים," העיד אל"ם בירנבוים. "למרות שהיה מקצועי מאוד בתחומו, הוא שמר על ראייה אנושית ותמיד זכר את האנשים שמאחורי המספרים," הוסיף מפקד המשר"פ. "מדובר באדם חם, אמיתי וכן, שידע לעבוד מול אנשים. הוא היה מפקד מדהים לחייליו".

רב-סרן גלעד זוכרת את סא"ל ח'ליל – מפקדהּ במשך חמש שנים – כאדם רגוע וחייכן: "תמיד הוא שידר רוגע ועודד את כולם, לא משנה מה הייתה חומרת המצב… הוא הוביל את הענף להישגים נכבדים".

הדר יהונתן, ראש לשכתו של סעד לשעבר, כתבה: "מזל שיש לצה"ל מפקדים כמוך. איני מפסיקה להיזכר בטוב ליבך, בחוכמה ובהומור המיוחד… ברגעים הקשים שלי כקצינה נזכרתי בח'ליל והייתי אומרת שהתברכתי במפקדים כדוגמתו, שחישלו ולימדו ונתנו ביטחון, לכן דבר לא יכול לשבור אותי. תודה על מה שהענקת לי כמפקד וכאדם ועל כל ההקשבה ברגעים הקשים. תחסר לי מאוד, מצדיעה לך מפקד יקר… יום-יום נזכרת אני איך ליווית אותי, איך ברגעים של שיבָּרוֹן היית שם, ואם משהו לא היה מצליח, לימדת אותי להילחם עבור מה שאני רוצה ומה שאני חושבת… לפני כחודש, איך חייכת כאב גאה כשליווית אותי לדרך החדשה והצעדת אותי בנתיב החדש… רצית לדעת שהכול בסדר ושלא נשברתי… לימדת אותי מהו ביטחון ועוצמה!"

מזיד חלבי, נהגו האישי, סיפר: "היית בן אדם מקסים שלא פגשתי עוד כמוך. עברתי איתך שלוש שנים… תקופה שלא אשכח בחיים. החוויות, הנסיעות, הצחוקים בדרך, והכי חשוב שלמדתי ממך הרבה דברים, ובעיקר לא להישבר אלא תמיד להתמודד עם כל המצבים והקשיים ולא להיכנע … סעד, היית בן אדם מדהים, מקסים, שאוהב את החיים ואהוב על כולם… אני מצדיע לך בשמי ובשם כל משר"פ (מרכז שירותי רפואה) תל השומר על היותך דוגמה אישית לכל אחד ואחד מאיתנו".

סעד היה אופטימי ומסור לעבודה, מכובד מאוד וצנוע. העזרה לזולת, וההערכה וההתחשבות באחר היו נר לרגליו. סעד היה איש אשכולות, בעל שאיפות גבוהות, הצלחות מוכחות, והוא הגיע להישגיו המרשימים בזכות יכולותיו ובכוחות עצמו.

במהלך יום גיבוש ספורטיבי של יחידתו, כשהתאמן בחדר הכושר של פארק המים "ימית 2000" בחולון, לקה בליבו והתמוטט. לאחר מספר ניסיונות החייאה שלא צלחו, נאלץ רופא מגן דוד אדום שהוזעק למקום לקבוע את מותו.

סגן-אלוף סעד ח'ליל נפל בעת מילוי תפקידו ביום 24.10.2010. בן ארבעים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בטקס צבאי בבית העלמין בעוספיה. הותיר אחריו אישה – עאליה, שני ילדים – ויסאל ורייאן, ושישה אחים – דיאב, עקאב, אסד, סועאד, נגלא וברקאת.

ויסאל בת השתים-עשרה כתבה: "אבא שלי היה אבא נחמד, מקסים, חכם, עוזר, אוהב את משפחתו, תומך, עוזר לזולת, טוב לב, נדיב. אבא יקר, לא נשכח אותך לנצח נצחים, הפסדנו אותך וההפסד שלך גדול לנו ולכל עם ישראל. אבא יקר, אוהבים אותך ויסאל, רייאן ואימא עאליה".

רייאן בן העשר כתב: "אבא, למה עזבת אותנו? כולם רצו שאתה תישאר איתנו, ואתה הכי יפה בעולם. ממני הבן שלך רייאן".

"זה בא לנו בהפתעה מוחלטת, כיוון שמדובר באדם צעיר ובריא שלא סבל מבעיות בריאות קודם לכן," שִחְזר אל"מ ארז בירנבוים, המשמש מפקד המרכז לשירותי רפואה (משר"פ). בחיל הרפואה התקשו לעכל את מותו הפתאומי של סא"ל סעד ח'ליל.

"נפרדנו ממנו במהירות כזו שהפתיעה את כולנו. הוא היה אדם אציל נפש ואוהב אדם," סיפרה רב-סרן סיגל שביט, רמ"ד (ראש מדור) בקרת תקציבים במרכז, על מפקדהּ. "יכולת לבקש ממנו כל דבר, הוא היה עוזר אפילו לחיילות שלו להתכונן למבחן הפסיכומטרי".

פקודיו העידו עליו שהיה אדם מדהים בצניעותו ובטוב ליבו:

תמיר: "היית אדם שידע להעריך, לתת ולעזור. מפקד שידע לכבד, נאמן ומקצועי".

סיגל: "תנוח על משכבך בשלום איש יקר ואדם מדהים. אנחנו כבר נורא מתגעגעים… רציתי להודות לך על היותך אתה, אדם מדהים, תומך, מקשיב, מבין, מחייך, מצחיק, חכם ועוד הרבה מעלות שמתארות אותך… היית מפקד נפלא, היית חבר טוב כשצריך, שימשת לי דוגמה ותמשיך לשמש לנצח. לכולנו זוהי אבדה גדולה וקשה מנשוא. לעולם לא אשכח אותך".

חבריו בדאלית אל-כרמל העידו על ייחודיותו של סעד:

פרו בשיר: "בתור חבר לכיתה הכרתי אדם אינטליגנטי, נדיב, חכם, ישר, אמין, בנאדם לתפארת. הפסד גדול לבני השכבה בפרט ולכפר בכלל".

שכנו: "סעד, אתה נמנה עם האנשים שזכרם הוא נצח וחירות באורח חיי כל אחד ואחד, האנושיות שבך ואנינות הלב והנפש הפכו מרגע מותך נר לרגליו של כל אחד מהקרובים ומהחברים… אנחנו לא נחיה את החיים שאליהם התרגלנו, זה הפסד שאין לו מחיר. במותך הורשת לנו חוכמה ודרך חיים, איך לחשוב על החיים ולהתמודד עימם, איך לא להיכנע ולהשיג את היעדים, איך להיות חזק ואציל גם אם לא נולדת כך, את כל אלה הורשת לנו. אתה אדם יקר, כן, הפסדנו אותך כאדם אינטליגנטי, מנומס, ישר, מבין, מעריך, עוזר, מאיר דרך, איש חופש ואיש עקרונות מהמעלה הראשונה".

בתל השומר, במרחב המשרדים של יחידתו של סעד, נטעו חבריו עץ זית על שמו; ובאולם הדיונים של היחידה קבעו את תמונת דיוקנו.