בן נהיל ורמזי. נולד ביום 10.9.1987 בכפר הדרוזי ג'ת שבגליל המערבי, בן לאחת המשפחות הגדולות והמוכרות שבכפר. אח לאיימן, אלפת, ארקאן ודיאנה. ילד טוב וממושמע, נעים הליכות ואהוב על כולם.

את מסלול לימודיו החל סייף בכפרו, בבית הספר היסודי "אלחכמה ג'ת", המשיכו בחטיבת הביניים "יאנוח-ג'ת", וסיימו בבית הספר התיכון "עמל מח"ט שפרעם". "ילד מקסים, שקט, חייכן, יצירתי, מנומס," תיאר אותו סמי, מורו, והוסיף סאלח, חברו של סייף לספסל הלימודים: "אדם צנוע שאהב לחיות ושאף למצוינות." בשעות הפנאי אהב סייף לשחק כדורגל ואף שיחק בקבוצת הנוער "בית"ר מעלות", אך יותר מכול נמשך לספורט ימי, והרבה לגלוש בים.

סייף גדל בבית ציוני שבו חונך לאהבת המולדת; אביו הוא ממנהיגי התנועה הציונית-הדרוזית שבכפר ג'ת, וסבו היה מהמסייעים למכותרי שיירת יחיעם במלחמת העצמאות. את הערכים שהוטמעו בו השכיל סייף לתעל למעשים, ובימי נערותו הצטרף לתנועת הנוער הציוני-הדרוזי. כאן היה מן החניכים הפעילים, ועם הזמן הפך לרכז נוער בסניף התנועה שביאנוח-ג'ת. במסגרת זו נשלח לקורס מנהיגים צעירים שהתקיים בנורדיה ובירושלים, והיה למדריך של"ח המחנך בני נוער על ערכי אהבת הארץ. נוסף על כך השתתף סייף במחנות הנוער של פרויקט "תגלית", הכיר בני נוער מכל רחבי העולם, והדבר העשיר את עולמו וחיזק את הקשר שחש לארץ ולמדינה.

כבן למשפחה שרבים מבניה היו לוחמים ומפקדים במערכת הביטחון, ראה סייף את השירות המשמעותי בצה"ל כמטרה וכיעד, ונערך נפשית ופיזית לקראת שירות קרבי ביחידה מובחרת. הוא עמל במרץ על שיפור כושרו הגופני והתאמן בריצות ארוכות, וניסה להשפיע על חבריו ללכת בעקבותיו.

עם גיוסו לצה"ל, ב-20.11.2005, הצטרף סייף למשפחת "גולני" והיה מהבודדים מבני העדה הדרוזית שהצליח להתקבל ליחידת "אגוז" היוקרתית. בתום הטירונות ומסלול ההכשרה המפרך של שנה וארבעה חודשים, שבמהלכו עבר קורסים רבים, קיבל סייף את סיכת הלוחם הנכספת וענד אותה על מדיו בגאווה רבה.

סייף לחם עם חבריו במלחמת לבנון השנייה וצלח אותה בשלום. חמישה לוחמים איבדה "אגוז" בקרב שהתחולל ליד אביבים, עת טיהרו הכוחות בונקרים של החזבאללה בכפר מרון א-ראס שבדרום לבנון, אך נחישותו של סייף רק הועצמה ואמונתו בצדקת הדרך דרבנה אותו לצעוד קדימה. לאחר המלחמה ירדה "אגוז" לדרום, וקצרה הצלחות מבצעיות רבות במלחמה נגד תשתיות הטרור הפלסטיני ברצועת עזה.

סייף שהיה חדור מוטיבציה ומלא סיפוק חלם לצאת לקצונה ולפתח קריירה צבאית. בשובו הביתה לחופשות המעטות היו עטים עליו צעירי הכפר, ואל מול עיניהם המעריצות היה סייף מתאר את חוויותיו ו"מאכיל את הצעירים בצבא," כפי שהתבטא הדוד נאדים.

בחודשי שירותו האחרונים של סייף עזבה חטיבת "גולני" את דרום הארץ, אך לנוכח המצב הביטחוני המורכב הוחלט בצה"ל להשאיר את יחידת "אגוז" לפעילות ברצועת עזה וזאת בשל ההכשרה המיוחדת של החיילים ולנוכח כישוריהם לבצע פעולות מורכבות בעומק הרצועה. "זו יחידה שהחתירה למגע היא בראש סדר העדיפויות שלה," התבטא גורם ביטחוני. "כל החיילים ביחידה מפגינים אומץ ורמת מקצועיות גבוהה במיוחד. לא תמיד אנחנו שומעים על הפעולות של 'אגוז', אך היא הגיעה להישגים מאוד מרשימים במהלך הפעילויות בחודשים האחרונים, ובהם גם חשיפת מנהרות לירי קסאמים ופגיעה במחבלים."

באופן טבעי היו הוריו של סייף מלאי דאגה וחששו לשלומו. סייף לא סיפר היכן בדיוק הוא משרת, אך שב והרגיע אותם באומרו 'אם כתוב לי למות בעזה אז אמות בעזה, ואמות כמו גיבור יחד עם חבריי בסיירת 'אגוז'." אמר, ולא ידע את אשר ניבא.

סמל-ראשון סייף ביסאן נפל בקרב ברצועת עזה ביום 9.4.2008. בשעות הלילה פעל כוח מיחידת "אגוז" בשטח הפלסטיני שבדרום רצועת עזה, ליד מעבר כיסופים, בניסיון לאתר אמצעי לחימה ותשתיות טרור. במהלך הפעילות נתקל הכוח בחוליית מחבלים שפתחה לעברו בירי מהמארב. מהאש שהומטרה על הכוח נפצע סייף באורח אנוש, ומת מפצעיו בתוך זמן קצר. שניים מחבריו נפצעו באורח קל. מאש התגובה, שנורתה לעבר החוליה מהאוויר, נהרג פעיל חמאס.

סייף היה לחלל הדרוזי הראשון ששכלה יחידת "אגוז", והחלל הראשון של היחידה שנהרג בפעילות מבצעית מתום מלחמת לבנון השנייה. בהיוודע דבר האסון נהרו מאות מנחמים, בני כל העדות, לבית העם שביישוב ג'ת. בני המשפחה והחברים הכואבים סיפרו על סייף אשר ראה את עתידו בצבא, ואהב את המדינה ואת צה"ל כמעט יותר מאשר את בית הוריו.

סייף, בן עשרים ואחת בנופלו, הובא למנוחות בבית העלמין ביאנוח-ג'ת כשהמונים מלווים אותו בדרכו האחרונה. הותיר הורים, שני אחים – אחד מהם קצין בדרגת סרן בנח"ל, ושתי אחיות. "זו משפחה וילד שקשרו את גורלם עם המדינה בדיוק לפני שישים שנה," סיפר אלוף-משנה (במיל') מזיד עבאס, ידיד המשפחה. "סייף התנדב ליחידה המיוחדת וזו תכונה טבעית של כל המשפחה."

ארבעה חודשים קודם לנפילתו של סייף, ב-1.1.2008, נהרג בתאונת אימונים חברו הקרוב, סמל-ראשון תמיר נבואני מג'וליס, החייל הדרוזי הראשון בסיירת מטכ"ל. "לצערנו הרב זה המקרה השני בתוך חצי שנה שדווקא הבודדים מהמגזר שהתנדבו ליחידות מיוחדות נפגעים," הוסיף אל"ם עבאס. "זו פגיעה קשה, כי חיילים כמותם מהווים דוגמה לנוער שלנו, אבל אנחנו מאמינים שזו גזירה של כוח עליון."

האירועים הקשים ברצועה סוקרו בהרחבה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית ורבות נכתב על סייף, הדרוזי-הציוני שהתנדב ליחידה מובחרת והקריב את חייו למען הגנת המדינה. באתרים שונים באינטרנט התפרסמו מאות תגובות של גולשים שביקשו לשלוח תנחומים למשפחה, להביע הזדהות עם כאבה ולציין את ההערכה הרבה לעדה הדרוזית שקשרה את גורלה עם מדינת ישראל. רבים שהכירו את סייף כתבו במדורי התגובות מילים לזכרו.

כתב יונתן, לוחם "אגוז": "הייתי בלוויה וחשתי גאווה עצומה מהולה בעצב על מותו של סייף הגיבור! גאווה על שאלו לוחמינו, גאווה על שאתם בני בריתנו, וגאווה על הדרך שבה נפל – לוחם גאה למען ארצו ומולדתו, שנפל בקרב גיבורים עם מחבלים חומסי ארצנו. יחידת 'אגוז' התברכה בלוחמים ובקצינים דרוזים, וכן ירבו! על כל החברה בישראל להכיר טובה לעדה על ברית הנצח איתכם!"

כתב סמי, המורה של סייף: "ליבי נקרע ודמעותיי זולגות ברגע זה על הבחור שהכרתי ולימדתי במהלך שלוש שנים בבית הספר 'עמל שפרעם'. אני זוכר את כל הצחוקים, את הדיבורים שלנו על העתיד שלך, על זה שרצית להתארס, על המשפחה שלך. לעולם לא אשכח את החיוך המקסים שלך…"

ביום 7.5.2009 נערכה צעדה המונית לזכרו של סייף בהשתתפות אלפים מתושבי שני הכפרים – ג'ת ויאנוח, בני משפחה, חברים, לוחמי יחידת "אגוז", תלמידי המכינה הקדם-צבאית "כרם אל", חברי תנועות נוער ממרבית הכפרים הדרוזים, משפחות שכולות וחניכי הגדנ"ע הדרוזי. לאחר הצעדה, שהתחילה בבית ספרו של סייף שביאנוח והסתיימה בבית העם בג'ת, התקיים טקס מרגש שארגנה המשפחה יחד עם יחידת "אגוז". בטקס נכחו מכובדים רבים ובהם קצינים בכירים וחבר הכנסת מר חמד עמאר. נשא דברים רמזי ביסאן, אביו של סייף: "קיימנו את הצעדה כדי להמשיך את דרכו של סייף, כדי לזכור ולא לשכוח. סייף התאמן לצבא והיה רץ במסלול שהלכנו בו היום, ובשל כך החלטנו לקרוא למסלול שמחבר את יאנוח עם ג'ת – 'דרך סיף' – להנצחת זכרו." ראש מועצת יאנוח-ג'ת הכריז כי הצעדה לזכרו של סייף תונהג כמסורת ותהווה סמל לאומי לזכר החללים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל.

סאלח, חברו של סייף, פתח קבוצה לזכרו באתר "פייסבוק". בדף הקבוצה מופיעים עדכונים על פעולות הנצחה, מועלות תמונות ונכתבות תגובות. כתובת הקבוצה: http://te-in.facebook.com/group.php?gid=18883139982.

כתב אייל, חבר קרוב: "לפעמים אני פתאום נעצר. זה קורה לי בדרך כלל דווקא במקום מלא באנשים. פתאום אני מרגיש אותך. לשנייה אחת האבן התמידית בתוך הגוף שלי מתפוררת, והכול שקט, ואני במקום בטוח. אולי אתה בכלל בירח. הגעת לגיל עשרים ואחת ופתאום נעלמת. וזהו. אין יותר כלום. אין יום. אין לילה. אפילו המוזיקה כבר לא אותו הדבר. … עברו שלושה חודשים מאז אותו בוקר ארור ועדיין בבוקר יש שמש, בלילה חשוך. עולם כמנהגו נוהג ואתה אפילו לא יודע כמה אנשים מדמיינים אותך ורואים אותך מאז – רץ, יורה, סוחב, אוכל, צוחק, מכה – בביטחון מוחלט של גבר שמתנייד בעולם בתחושה שכלום לא יכול לו. אבל רסיס פגז קטן ומרושע שחדר לעורפך בבוקר הרע ההוא בעזה, יכול גם יכול לך, והפיל אותך לעד כגיבור עולמים. סייף, אח יקר ושכן טוב, אני לא יודע עד כמה מילים יכולות לתאר את מה שהיית, אבל חשוב מאוד שתדע, אחי, כי לא נפלת לשווא, וכולנו נזכור תמיד את החיוך המקסים שלך ואת הגבר הנחוש והחזק שהיית. תהי נשמתך צרורה בגן עדן."

כתב גתאווי, בן הכפר, שהדליק נר וירטואלי לזכרו של סייף ולזכר כל החללים הדרוזים: "כשאחד הולך מעימנו משהו מת בנו ונשאר עימו. סמ"ר סייף ביסאן, אתה תישאר בליבנו לעד! החיוך שלך, הנחישות והאומץ שלך נחרתו בליבם של כל הנערים בכפר. כולנו גאים בך, חבר."

ביום הזיכרון תשס"ט שידר ערוץ הלוויין Yes סרטון לזכרו של סייף ובו ראיונות עם בני המשפחה. הסרטון הועלה לאינטרנט, ומופיע בהקשת השם "סייף" בשורת החיפוש בכתובת: http://yes.walla.co.il.

שמו של סייף נזכר בערך "יחידת אגוז" ב"ויקיפדיה", האנציקלופדיה החופשית באינטרנט.

בפורטל הנוער הדרוזי הוקדש דף לזכרו של סייף ובו תמונות מתקופת שירותו הצבאי, וכן קליפ שנערך לזכרו. כתובת הדף: http://druze.goop.co.il/Web/?PageType=3&ItemID=7511.

כתבו בני המשפחה באתר: "כולנו נושאים תפילה לאלוהינו שבשמים כי לא נדע עוד צרות. אנו, משפחת ביסאן, מודים לכל אשר השתתפו איתנו בשעת צרה זו. בננו סייף אבד, אך עודו בנפשנו ובליבנו. כולנו סייף. אנו רואים את סייף בכל אחד מכם, בני העדה וצעיריה. מבטיחים אנו ללכת בדרכך, סייף, ומתחייבים אנו כי ננציח את זכרך לעולם ועד. אנו בוכים את האבדה הקשה מנשוא ומתפללים כי נדע רק שלום, שלווה, ביטחון ובריאות. יהי זכרך ברוך."