בן אמלה ופאיז, נולד ביום 25.10.1957 בכפר הדרוזי חורפיש הסמוך לגבול לבנון, כפר שכמעט לכל משפחה בו יש בן בצבא-הקבע. נאזם למד בבית-הספר היסודי בכפר חורפיש ובבית-ספר תיכון בתרשיחא. אחר-כך הוא עבר לבית-ספר ביד-נתן ולמד בו מכונאות.

נאזם התגייס לצה"ל בשנת 1975, סיים את שירותו הסדיר והמשיך מיד בשירות קבע. בצה"ל הוא היה מ"פ אחראי, שנסך ביטחון ואמונה בחייליו ובמפקדיו, ושימש להם דוגמה אישית בשעות קשות. לדברי מפקד האוגדה, היה נאזם בעל אופי של חייל מלידה, ושאף להצטיין בכל אשר עשה. אומץ ליבו הביאו במהירות לצמרת המפקדים. החיילים העריכו את התנהגותו עמם: בתחילה יצא שמו כקשוח ורציני, אבל במהרה למדו, שהמטרה שלנגד עיניו היא לקדם את רמת היחידה ולעזור לכל הנזקק לעזרה. נאזם ידע להתגבר על מצבי לחץ ולנהוג בשיקול דעת ובביטחון. הוא היה ישר ודובר אמת, ידע לחיות בשלום עם כולם וכך נודע כאיש חברותי ואהוד. בחוברת שהוצאה לאור על-ידי חבריו, הם מדגישים את תכונתו הבולטת כאדם הדואג לפקודיו, מעין אב ואח. לעתים שילם נאזם חובות כספיים של חייליו, והזמין אותם לסעוד איתו אף בביתו. למרות העליונות שתפקידו העניק לו, הוא נהג בחייליו כבחברים – ישן איתם, שתה קפה בחברתם ונטע בהם הרגשה שהוא אחד מהם. בחופשותיו היה נאזם מבקר אצל חייליו, שהיו מאושפזים בבתי-חולים. הוא השקיע את זמנו ואת מרצו בבניית הפלוגה, ועל כך היו חייליו מלאי הערכה לו. אחד מפקודיו כתב עליו: "לנאזם היה לב זהב, טהור כליבו של תינוק, שעדיין לא למד שנאה ושמירת טינה". מפקדו כתב עליו: "כמפקד וכלוחם פעל למופת, גילה אומץ לב ותעוזה בקרב".

נאזם נפל בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל ביום 2.8.1983. הוא נפל מאש אויב, שנורתה משטח שבשליטת הסורים, והובא למנוחת עולמים בחורפיש.

הוא הניח הורים ושישה אחים. שלושה מהם משרתים כקצינים בצה"ל. נאזם הוא החלל ה16- מבני כפר חורפיש שנפלו במערכות ישראל.